קָרָאת לִי כֶּלֶב.
מִישֶׁהוּ אַחֵר הָיָה מֵשִׁיב לָךְ
בְּמִלָּה
אוֹ בִּקְלָלָה
אֲבָל אֲנִי שָׁתַקְתִּי.
חָשַׁבְתִּי,
אוּלַי אַתְּ מְנַסָּה לִרְמֹז,
שֶׁטָּמוּן בִּי פּוֹטֶנְצִיָאל חָבוּי
לִהְיוֹת יְדִידֵךְ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.
אוּלַי בַּהֶמְשֵׁךְ,
תְּבַקְשִׁי לְהַעֲבִיר אֶת יָדַיִךְ
עַל עָרְפִּי. עַל אַפִּי.
הָלַכְתִּי אֶל פִּנַּת הַחֶדֶר,
הִתְכַּרְבַּלְתִּי בֵּין הַשְּׂמִיכוֹת
(פֹּה וְשָׁם נִפְלְטוּ לִי כַּמָּה יְלָלוֹת)
וְחִכִּיתִי לָךְ בְּסַבְלָנוּת.
אַחֲרֵי הַכָּל זֶה עֶרֶךְ עֶלְיוֹן אֶצְלִי-
נֶאֱמָנוּת.
קָרָאת לִי כֶּלֶב.
מִישֶׁהוּ אַחֵר הָיָה מֵשִׁיב לָךְ
בִּנְשִׁיכָה
אוֹ בִּנְבִיחָה.
אֲבָל אֲנִי שָׁתַקְתִּי.
יָדַעְתִּי,
הַצֶּדֶק אִתָּךְ,
כִּי בַּקְּרִיאָה שֶׁלָּךְ אָשׁוּב
בְּזָנָב זָקוּף, לְשׁוֹנִי פְּרוּסָה וְרִיר בֵּין שְׂפָתַי
כְּאָחוּז טֵרוּף
כִּיְצוּר הַזָּקוּק לְמַגָּע.
לְלִטּוּף.
