הד במדבר / נועם נגרי

מַה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת בַּמִּדְבָּר זֶה אֶת

הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים כְּמוֹ שֶׁקֶט שֶׁנּוֹזֵל מִגַּרְגִירֵי הַחוֹל

וְכָל אֶחָד מֵהֵם הוּא עוֹלָם. בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה

גַּם הָרֶחֶם שֶׁלִּי עוֹלָם וְהוּא מַשְׁמִיעַ כּוֹכָבִים וְאֶפְשָׁר

לִרְאוֹת בַּפָּנִים שֶׁל הָאֲבָרִים הַפְּנִימִיִים אֶת הַצְּלִילִים שֶׁל הָאוֹר

שֶׁל הָאִמָּא הַעֲתִידִית שֶׁבִּי. אֵיךְ אֲנִי אֶקַּח אוֹתוֹתָהּ

לְדוֹד נֹעַם. הוּא יַשְׁמִיעַ לוֹלָהּ מוּסִיקָה וְיִקַּח

אוֹתוֹתָהּ לַיָּם וְיִכְתֹּב לוֹלָהּ סִפּוּרִים לִפְנֵי הַשֵׁנָה וְיִשְׁטֹף

לוֹלָהּ אֶת גַּרְגִירֵי הַחוֹל שֶׁנִּדְבְּקוּלְכַפּוֹתהָרַגְלַיִמ.      אֲבָל

אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁבָּהֶם הוּא יַשְׁאִיר בָּרֶוַח בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

בִּשְׁבִיל הַצְּעָדִים

בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁיָּבֹא.

אֶקְרָא לוֹלָה לוֹלָה; אֵיךְ דּוּדוּ טָסָה (לְמָשָׁל)

יִהְיֶה מַבְּסוּט. לַשִּׁירִים יֵשׁ הֵד בָּעוֹלָם,

הוּא יֹאמַר

הוּא יֹאמַר

הוּא יֹאמַר.

הַבְחָנָה / שולמית אורבך

אַל תִּרְאֶה בִּי טְרֵנְד אוֹ גַּחֲמָה חוֹלֶפֶת

רְאֵה בִּי הַחַיִּים עַצְמָם

רְאֵה בִּי גְּאֻלָּה

רְאֵה בִּי אֲמִירָה שֶׁאֶפְשָׁר

לַחֲקֹק בְּאַנְדַּרְטָה מְפֻסֶּלֶת בְּכִכָּרָהּ שֶׁל עִיר בִּירָה

אַל תִּרְאֶה בִּי שִׁירַיִם אוֹ בְּרֵרָה

רְאֵה בִּי הִתְגַּלּוּת

רְאֵה בִּי חִידָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפַצֵּחַ

רְאֵה בִּי סוֹד שֶׁנִּדְחַק

אֶל הַלֵּב וְלֹא יָדַעְתָּ מֵעוֹדְךָ אֶת הַטַּעַם וְהָרֵיחַ

זמני / מירי גולדווסר

מוּל הָדַרְתָּ פְּנֵי צָעִיר

אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לִמְחֹק

מְמַלְאִים קְמָטִים

מִתְחַפְּרִים פְּנִימָה

נִמְתָּחִים

עַד לְאָבְדָן הַחִיּוּךְ

מְחַפְּשִׂים בְּבֶהָלָה

שֵׁמוֹת

כְּשֶׁהַגּוּף שׁוֹאֵג

אֶת חֻלְיוֹתָיו הַשְׁחוּקוֹת

שְׁרִירָיו הַמְּסָרְבִים

אָנוּ מַפְנִים רֹאשׁ

מְזַמְזְמִים אֶת  פִּזְמוֹן

הַזְּמַנִיּוּת. הַזִּקְנָה  מְזַיֶּנֶת

אוֹתָנוּ לְאַט לְאַט

וְאֲנַחְנוּ מְזַיְּפִים הֲנָאָה.