בית (שם זמני) 1/ נחמה נבון

1

הַיֶּלֶד שֶׁהוֹרָיו עוֹד לֹא הִתְגָּרְשׁוּ אוֹהֵב סוּשִׁי (סַלְמוֹן, גֶּזֶר וְאָבוֹקָדוֹ) זה לא קָשׁוּר לְסוּמוֹ אוֹ לְסָמוּרַאי, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלֹשְׁתָּם מוֹצָאָם מִיַּפָּן וּשְׁמוֹתֵיהֶם מַתְחִילִים בָּאוֹת סָמֶךְ.

בְּשָׁבוּעַ הַבָּא חֲנֻכָּה. הָאוֹר בַּבַּיִת הוֹלֵך וּמִתְמָעֵט כַּחֲנֻכִּיָּה עַל פִּי בֵּית שַׁמַּאי וְאֵיךְ נָשִׁיר בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ.

אֲנִי מַנִּיחָה עַל הַגָּז סִיר עִם פַּסְטָה, שֶׁיִּהְיֶה. הַהוֹרִים שׁוּב מִתְגּוֹשְׁשִׁים, "מִי אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה", "מִי אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁ -", שְׁאֵלוֹת רֶטוֹרִיּוֹת. הַמַּיִם בַּסִּיר מְבַעְבְּעִים. זֶה הַמְּעַט שֶׁסַּבְתָּא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. יֹאכְלוּ, יִשְׂבְּעוּ, מַשֶּׁהוּ קָטָן וְטוֹב יִקְרֶה.

אֲנִי מְכַבָּה אֶת הָאֵשׁ, מוֹרִידָה אֶת הַסִּיר וְשָׂמָה עַל הַשַּׁיִש. שׁוֹתֶקֶת. לֹא חָסֵר לִי נוֹשְׂאִים לִשְׁתּוֹק עֲלֵיהֶם. מְסַנֶּנֶת אֶת הַפַּסְטָה, מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ וְיוֹצֵאת מֵהַבַּיִת. נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית. מַקִּישָׁה אֶת הַקּוֹד הַסּוֹדִי, מְנִיעָה וְנוֹסַעַת. זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה יָמִים רַבִּים:

אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם, נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית, וּמִסְתַּגֶּרֶת בָּהּ, כְּמוֹ הָאוֹת סָמֶךְ, שֶׁמְּסַפְּרִים עָלֶיהָ שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, רָאֲתָה מָה קוֹרֶה הִסְתַּגְּרָה.

בית (שם זמני) 2/ נחמה נבון

2

הַיֶּלֶד שֶׁהוֹרָיו כִּמְּעַט מִתְגָּרְשִׁים שׁוֹתֶה קוֹלָה וּמְשַׂחֵק בָּאַיְפֵּד. יוֹצֵר שִׁגְּרָה מִשֶּׁלּוֹ בֵּין הָרִצְפָּה לַתִּקְרָה. הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ עוֹקְפִים זֶה אֶת זֶה וְאֶת הַחֲדָרִים כְּמוֹ הַמַּעֲקָפִים שֶׁהִשְׁתִּילוּ לְסַבָּא, סְבִיב הַלֵּב.

הַדָּם בַּבַּיִת זוֹרֵם. אֵיךְ שֶׁהוּא, זוֹרֵם.

הַסַּחְלָב עוֹמֵד יָמִים רַבִּים עַל מַדָּף בֵּין הַסָּלוֹן לַמִּטְבָּח. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַכֻּרְסָה מְגַיֶּסֶת אוֹפְּטִימִיּוּת, עָבַרְנוּ אֶת פַּרְעֹה נַעֲבוֹר גַּם אֶת זֶה, עוֹד חֹדֶשׁ פֶּסַח.

עִם מִי הַיֶּלֶד יֵשֵׁב בְּלֵיל הַסֵּדֶר? עִם מִי יָשִׁיר אַבָּא קָנָה גְּדִי בִּשְׁנֵי זוּזִים בִּשְׁנֵי זוּזִים הוּא כְּבָר מֵבִין שֶׁזֶּה הָעִנְיָן, שְׁנֵי זוּזִים אוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹ כַּמָּה עוֹלָה פְּרֵדָה וּכְבָר בָּרוּר שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה יִשְׁתַּנֶּה מִּכָּל הַלֵּילוֹת.

בית (שם זמני) 3/ נחמה נבון

3

הַיֶּלֶד שֶׁהוֹרָיו הִתְגָּרְשׁוּ נוֹדֵד מִבַּיִת לְבַיִת כְּצִפּוֹר שֶׁנִּפְלְטָה מִלַּהֲקָה. רֹאש הַשָּׁנָה מִתְקָּרֵב וַאֲנִי כִּזְנַב הַדָּג שֶׁמִּשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּעַל כָּרְחוֹ בִּמְצִיאוּת חֲדָשָׁה אֲנִי מִזְדַּנֶּבֶת אַחֲרָיו, לוֹקַחַת, מְבִיאָה, בָּאָה, חוֹזֶרֶת, עוֹבֶרֶת מִמַּצָּב לְמַצָּב כְּמוֹ יְלָדִים בְּכִתָּה אָלֶף מִדְּפוּס לִכְתָב. שׁוֹאֶלֶת אֵיךְ בַּבֵּית סֵפֶר? הוּא אוֹמֵר, כֵּיף. – ''יֵשׁ הַרְבֵּה שִׁעוּרִים?'' – ''יוֹתֵר מִדַּי''.

שְׁאֵלוֹת סוֹבְבוֹת כְּמוֹ כּוכְבֵי לֶכֶת, הַרְחֵק מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵטֵת.

עוֹד שָׁנָה עָבְרָה עַל פָּנֵינוּ.

צִיפָה דַּקָּה מְכָסָה עַל טָעֻיּוֹת תּוֹסְסוֹת. הַכֹּל דַּק כָּל כָּךְ דַּק כְּמוֹ הַיָּרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה, אָלֶף בְּתִשְׁרֵי.

אֲבָל הוּא יָשׁוּב וְיִתְמַלֵּא.

"אַתָּה רוֹצֶה סוּשִׁי?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. הוּא מֵרִים אֵלַי אֶת הָרֹאשׁ מֵהַמָּסָךְ (שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת וָחֵצִי) וְעוֹנֶה "סַבַּבָּה".

אֲנִי מַזְמִינָה שְׁנֵי רוֹלִים, הָאֹרֶז אִינְסַיְד אָאוּט, כֵּן, עִם סוּמְסוּם.

יֵשׁ לְמָה לְחַכּוֹת:

עוֹד חֲצִי שָׁעָה הַשָּׁלִיחַ יָבוֹא וְיָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה. הַטִּיפּ עַל הַשֻּׁלְחָן.