ארלט מינצר/ בָּאת

בִּמְעַט מִלִּים אָהֲבָה אוֹתִי אִמִּי,

עַל בִּרְכֶּיהָ גָּדַלְתִּי.

מְתוּקָה שֶׁלִּי, לָחֲשָׁה לִי.

 

וַאֲנִי, בִּתִּי, לָךְ יִחַלְתִּי,

לְדַבֵּר בָּךְ אַהֲבָה,       

וּבָאת, מְתוּקָה שֶׁלִּי –

אוֹר בְּחֹשֶׁךְ הַיְּקוּם.

 

וְאַתְּ –

אֵין יֶלֶד עַל בִּרְכַּיִךְ.

דָּבְקוּ בָּךְ

הָאוֹר הָעֵירֹם וְהַחֹשֶׁךְ

לִנְשָׁמָה אַחַת,            

וְיָלַדְתְּ רַק צַעַר.


ארלט מינצר/ מתוך "שירים קטנים"

*

עַל הַחוֹף

אֲנִי וְאַתָּה

שְׁנֵי כִּסְּאוֹת רֵיקִים

 

 

*

בְּגֶזַע הָאֹרֶן  

מְכַרְסֶמֶת אֶת עֲתִידָהּ    

הַתּוֹלַעַת

 

 

*

שְׂרוּעָה בְּחַדְרוֹ

בֻּבַּת מִין, מְרוֹקֶנֶת

מֵחֲלוֹמוֹתָיו

 

*

גֶּשֶׁם יוֹרֵד                

עַל מִישׁוֹר הַמֶּלַח 

מֵעִיר בּוֹ יָם

 

*

עָנָן, וּמִתַּחְתָּיו צִפּוֹר

מִתַּחְתֶּיהָ אִישׁ

מִתַּחְתָּיו עָפָר