איך אלוהים מאמן אותי / נורית זרחי

לֹא תְּקַבְּלִי מַה שֶּׁאַתְּ רוֹצָה, גְּבֶרֶת,
וְלֹא בִּגְלַל הַכּוֹכָבִים, אֵלֶּה רַק טַבְּעוֹת זָהָב
שְׁחוּלוֹת עַל אֶצְבָּעִי. גַּם לֹא בִּגְלַל הַכֹּבֶד. אֲנִי,
שֶׁבִּרְצוֹנִי אֶנְשֹׁף הָרִים, אֲנַפְנֵף כְּמַטְלִיּוֹת טוֹרְנָדוֹת

קִפְצִי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, נוּרִית.
אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי מָוֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
נוֹעֵל פּוֹתֵחַ קֻפַּת חַיִּים, אֲנִי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם אִיּוֹב,
וְלֹא אֶחֱזֹר: אֵיפֹה הָיִית כְּשֶׁלָּמְדוּ עֵרֶךְ הָפוּךְ?

קִפְצִי יוֹתֵר גָּבוֹהַּ. אַתְּ,
שֶׁמְּנַסָּה לִמְשֹׁךְ שַׁרְווּל עָתִיד לְמַשְׁקֵף עָבָר
טֶרֶם הֵבַנְתְּ? אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת כְּזַב הָעֹמֶק,
דַּרְכֵּךְ שִׁכְלַלְתִּי אֶת הַשָּׁקוּף.

בְּבֵיתֵךְ, בְּבָתֵּי קָפֶה, בַּקּוֹלְנוֹעַ, כָּמוֹךְ
אֵינִי מַבְחִין בָּךְ. אֲנִי, שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת מִשְׂחַק
הַנִּשּׂוּאִין, הַהֶכְרֵחִי, הַכּוֹאֵב, הַמְבַדֵּחַ, אוֹמֵר:
קִפְצִי גָּבוֹהַּ וְיוֹתֵר

אֲנִי שֶׁהִמְצֵאתִי אֶת הָאַהֲבָה, אֶת הַיְּהוּדִים,
אֶת הַסְּפָרִים, אֶת הַקָּפֶה, אַל תִּשְׁכְּחִי לוֹמַר תּוֹדָה
הֵן זֶהוּ מוֹתַר הָאָדָם
לִכְשֹׁף עִם הָרֹאשׁ בַּקִּיר.

מתוך ''עשב הזמן'' הוצאת כבר, עריכה ליאת קפלן

פרטִי / נורית זרחי

הִשְׁאַרְתִּי אֶת קוֹפַי הַפְּרָטִיִּים בְּאַרְמוֹן הַקֶּרַח.

זֶה הָיָה הַסִּכּוּי שֶׁלִּי. לֹא רָצִיתִי לְהַפְסִיד

אֶת נִצְנוּץ הָאַהֲבָה. כָּרַכְתִּי סְבִיב גּוּפִי

אֶת הַקִּימוֹנוֹ, שֶׁהַזָּנָב שֶׁלִּי לֹא יֵרָאֶה.

 

רָצִיתִי לִהְיוֹת אִתְּךָ בִּצְמִידוּת

שֶׁהַמָּוֶת נָסוֹג מִפָּנֶיהָ

צַעַד אֶחָד לְאָחוֹר —

 

פִּתְאֹם הִתְפָּרֵק הַגָּג, הַגְּבָהִים

נָפְלוּ פְּנִימָה, שָׁמַעְתִּי אֶת הַתַּפּוּחִים מִתְפַּצְּחִים

לְרַגְלֵי הָעֵץ, אֶת כִּידוֹנֵי הָעֵשֶׂב נוֹקְשִׁים, וְאֶת

הַדְּקָלִים נוֹשְׁבִים לְתוֹךְ נְקֻדַּת הָרִיק

 

רָאִיתָ אֶצְלִי אֶת הַמְיֻתָּר

אוֹ אֶת כִּסּוּיוֹ. מֵעַכְשָׁו

יִהְיֶה עָלַי לְהִסְתַּתֵּר

מִפְּנֵי הָאהבה מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר

מתוך "הליום", הוצאת קשב לשירה 2011

 

תגובה / נורית זרחי

 עַל עַמּוּד אֲוִיר הָרוֹתֵחַ שִׂנְאָה וּפַחַד

עוֹלִים הַשְּׂעִירִים מִן הָעֲזָאזֵל.

חוֹבְרוֹת צִפָּרְנֵיהֶם הַכְּחֻלּוֹת, עַצְמוֹתֵיהֶם מְשַׁקְשְׁקוֹת: אֵין מְנוּחָה לַקָּרְבָּנוֹת,

ראש הטופס

אֲפִלּוּ יַצִּיעוּ עַצְמָם שֵׁנִית

מִנְחָה סוֹמְרִים הַשִּׂיחִים

מִתְפַּלֶּצֶת שִׁדְרַת הָאָרֶץ

לְאַבְנוּנִים, עַל כָּל אַחַת חֲרוּצָה

אוֹת שֶׁטֶּרֶם נוֹצְרָה.

עוֹבֵר הָאִישׁ בְּמַחְלְפוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת

בָּא מִן הַגָּלִיל, עֲנָתוֹת, תְּקוֹעַ,

דַּי קוֹרְאִים כָּל אֵלֶּה דַּי!

אֲפִלּוּ הַמֵּתִים כְּבָר הִתְעַיְּפוּ.

  פורסם במוסף ''תרבות וספרות'' הארץ 2017