עוצר / נילי דגן

לְאָן שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל זֶה הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ

טוֹבֵל בְּאוֹר.

אַתָּה עוֹצֵם עַיִן אַחַת

מוֹתֵחַ קַו מֵהַשָּׂדוֹת

עוֹצֵר בַּנְּקֻדָּה בָּהּ יוֹרֶדֶת חֲשֵׁכָה.

שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהָאֲדָמָה נֶעֱלֶמֶת

עַל מָה יֵשׁ עוֹד לְהִלָּחֵם?

* / עומר ויסמן

הַתִּינוֹק מוּכָן לִשְׁתּוֹת

רַק חָלָב מִן הַסֶּלַע

רוֹצֶה לִטְבֹּל רַק

בְּגִשְׁמֵי מַבּוּל

לֶאֱכֹל מָן מִן הַשָּׁמַיִם

הַתִּינוֹק הֶעָצוּם

עוֹצֵם אֶת עֵינָיו

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רֶחֶם

לַחֲלוֹמוֹתָיו

יָכֹל לִישֹׁן רַק

כְּשֶׁקּוֹרְאִים בְּאָזְנוֹ

פְּסוּקֵי תְּהִלִּים

יוֹדֵעַ לְהָגִיב לְמִשְׁמַע

שֵׁם הַשֵּׁם בִּלְבַד

הַתִּינוֹק בּוֹכֶה

פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו

מִתּוֹךְ הָאֵינְסוֹף

צוֹחֵק אֶת הָעַכְשָׁו

לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה / דויד מנשה

וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר. אֵיךְ

אוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַיָּרֵחַ

הָעוֹמֵד מַמָּשׁ עַכְשָׁו תָּלוּי

מֵעָלַי כְּמוֹ רֹאשִׁי הוּא

הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אֶת מַשָּׂא יָפְיוֹ

הַמְּרֻחָק. זוֹ  וַדַּאי רַק

הָעַיִן שֶׁמַּקְפִּידָה לִשְׁכֹּחַ

כִּי שָׁם, גַּם שָׁם, נוֹף

מִדְבָּרִיּוֹת צְחִיחִים מֵאָז

בָּרְחוּ יַחְדָּו גַּם אַטְמוֹסְפֶרָה

וְגַם מַיִם. אוּלַי גַּם הָעַיִן

מְתַרְגֶּלֶת, מִתְאַמֶּנֶת לִשְׁכֹּחַ

לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה

הַגְּדוֹלָה.