בסך הכל / נורית פרי

הוּא בְּסַךְ הַכָּל מֵת מִמַּחֲלָה

לֹא בַּקְּרָב, לֹא בְּהַקְרָבָה.

הַדֶּגֶל יַמְשִׁיךְ לְהִתְנוֹסֵס

בְּרֹאשׁ הַתֹּרֶן

מִתְעַלֵּם מֵהֶעֱדֵר מַבָּטוֹ הַחוֹלֵף עַל פָּנָיו

בַּדֶּרֶךְ לַגַּן שֶׁל הַיֶּלֶד.

בָּרַדְיוֹ יַשְׁמִיעוּ מַנְגִּינוֹת קִצְבִּיוֹת

וּמַגִּישֵׁי תָּכְנִיוֹת יִתְבַּדְחוּ בֵּינֵיהֶם.

 

הִיא לֹא תִּלְבַּשׁ מַדִּים מַבְרִיקִים

רַק טְרִיקוֹ פְּשׁוּטָה

מֻכְתֶּמֶת מְעַט מֵהָאֹכֶל שֶׁפָּלַט הַתִּינוֹק,

הִיא לֹא תִּמְצָא בַּדֹּאַר מִכְתָּב מְנַחֵם

אוֹ הַמְחָאָה

הוּא בְּסַךְ הַכָּל מֵת מִמַּחֲלָה

נָכוֹן, בְּאֶמְצַע אַהֲבָה

אֲבָל מִמַּחֲלָה

וְזֶה לֹא נֶחְשָׁב

 

כל הדרכים מובילות לביילינסון/ מיכל גונן

בְּדֶרֶךְ זַ'בּוֹטִינְסְקִי עֲבוֹדוֹת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה

נוֹגְסוֹת בַּנְּתִיבִים

עוֹד לֹא 8:00 בַּבֹּקֶר וַאֲנִי בַּמַּעֲרָב הַפָּרוּעַ

לוֹבְשֵׁי שְׁחֹרִים מְזַנְּקִים לַכְּבִישׁ

לְלֹא חֹק

בּוֹטְחִים בָּאֵל שֶׁיִּמְנַע מֵהֶם

מִלְּהִתְנַפֵּץ עַל שִׁמְשַׁת חַלּוֹנִי

תְּקוּעָה מִתַּחַת לְשֶׁלֶט עֲנָק

הַמְּבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ

וּמִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהַפְּקָק יִשְׁתַּחְרֵר

שֶׁאַגִּיעַ בַּזְּמַן

שֶׁאֶמְצָא חֲנָיָה בְּכָחֹל-לָבָן

שֶׁאַסְפִּיק לִקְנוֹת קָפֶה שָׁחֹר חָזָק

שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא וְיֹאמַר לִי

"אַתְּ לֹא צְרִיכָה לָבוֹא לְפֹּה יוֹתֵר"

אוֹ

"הִבְרֵאת!"

 

שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה

מָתַי שֶׁאֲנִי רוֹצָה

אֵיךְ שֶׁאֲנִי רוֹצָה

 

שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בִּדְבָרַי

מתוך ''וַאלְיוּם וְעַמִּיחַי'' 2020 , הוצאת "עיתון 77" עורך רפי וייכרט

***

אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִי אֲנִי
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִי אַתָּה
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר עַל כַּרְטִיס הַנָּכֶה, וְלֹא עַל
הַתְּרוּפוֹת שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ וְיָשֵׁן שָׁעוֹת בְּיוֹם,
וְלָמָּה אַתָּה לֹא עוֹבֵד, וּמֵאֵיפֹה הַכֶּסֶף –
זֹאת מַחֲלָה, אַחֶרֶת.
זֹאת לֹא בְּעָיָה. אַתָּה מִסְתַּדֵּר,
עוֹבֵד בְּבָתֵּי קָפֶה עַל מַחְשֵׁב נַיָּד
עִם אָזְנִיּוֹת מְדֻיָּקוֹת שֶׁמַּחְזִירוֹת
צְלִיל בָּס עָמֹק רוֹעֵד,
טִרְטוּר מָנוֹעַ, מְאַוְרֵר, רִפְרוּף כַּנְפֵי חֶרֶק,
הַשָּׁקַת גְּבִיעֵי זְכוּכִית דְּקִיקִים,
טְפִיחָה שֶׁל קֶצֶב עַל שֻׁלְחָן, עַל בֵּית הֶחָזֶה, עַל כָּתֵף, נְגִיעָה.
אַתָּה מְזַקֵּק אֶת הַחֲלָקִים וּמְחַבֵּר מֵחָדָשׁ בְּסִינְתִּיסַיְזֶר זָעִיר.
יֵשׁ לְךָ אוּלַי עֶשְׂרִים גִּיטָרוֹת. לְכָל אַחַת יֵשׁ אֹפִי, וּצְלִיל מְיֻחָד מִשֶּׁלָּהּ.
יֵשׁ לְךָ חֲבֵרִים שֶׁמְּבִינִים בְּאָמָּנוּת, תַּכְשִׁיטִים, בַּחֲפָצִים עִם הִיסְטוֹרְיָה –
יֵשׁ לְךָ יְדִידָה מְעַצֶּבֶת.
אַתֶּם שׁוֹתִים יַחַד קָפֶה, מִדֵּי פַּעַם.
הַאִם הִיא תֵּדַע?

מגפה / עופר בור

אֲנִי לוֹחֵץ עַל כַּפְתּוֹרִים עִם הַמַּרְפֵּק

צָרִיך לְהִזָּהֵר.
לוֹחֵץ יָדַיִם, רָץ לֵשְׁטֹף
מִי יוֹדֵעַ מַה הִתְנַחֵל בְּקִפְלֵי הָאֶצְבָּעוֹת
יֵשׁ לְהַשְׁמִיד וּלְבַעֵר גּוֹרְמֵי סִכּוּן
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָמוּת מִמַּשֶּׁהוּ
אָמַר דּוֹד יוֹסֵף
וְהוּא יוֹדֵעַ, הוּא בְּלִי-עַיִן-הָרַע
רְָאָה שָׁם אֲנָשִׁים מֵתִים בְּלִי סוֹף.

מִתְבָּרֵר שֶׁשּׁוֹאוֹת יְכוֹלוֹת לַחֲזוֹר
בְּלִי הִיטְלֶר וְיִמַּח שְׁמָם
סְתָם שִׁעוּל וּקְצָת נַזֶּלֶת
שֶׁקָּרְבָּנָם לֹא צָלַב אֶת הַמָּשִׁיחַ,
לֹא אַָפָה מַצּוֹת בְּדַם,
לֹא הִרְעִיל תַּ'בְּאֵרוֹת.

כְּמוֹ אָז אֵימָה הוֹפֶכֶת לְשִׁגְרָה
אֲנַחְנוּ נִתְעַלֵּם
נִסְמֹךְ עַל בּוֹרֵא עוֹלָם
נְנַשֵּׁק מְזוּזוֹת בְּלִי כְּפָפָה
הוּא יְרַחֵם וְיִשְׁמֹר הוּא יַעֲזֹר וְיִפְתֹּר
נִהְיֶה אַתְּ וַאֲנִי
נַשָּׂאִים גֵּאִים וּבוֹדְדִים שֶׁל פַּחַד

תדמיתנות/ רותי גזית-ארגוב

לסטיב

מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּשֶׁאַתְּ מִתְחַמֶּשֶׁת בְּמֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת?

לֹא חוֹסֶכֶת עַל בְּגָדִים, עַל נַעֲלַיִם, עַל תַּכְשִׁיט, מַשִּׁילָה מִשְׁקָל,

מוּל חִבּוּק פָטָלִי מִתְקָרֵב חוֹשֶׁבֶת - יֹפִי יְנַצְּחוֹ, יַסִּיג חֵילוֹ

אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁהַתֻּרְפָּה נָגְסָה בָּם. זְמַן סוֹדוֹת עַכְשָׁו. שְׂאִי חִיּוּךְ וּמַסֵּכָה,

רִקְדִי בְּקֶצֶב שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם אֶת הַסְּפִירָה הַנְּמוּכָה שֶׁלָּךְ. אֶל פַּרְצוּפוֹ שֶׁל

לוּצִיפֶר הַצְמִידִי צְלָב מֵעוֹר שָׁחוֹר שֶׁל וָלֶנְטִינוֹ, תְּנִי לוֹ בְּעִיטַת מַגָּף

קַלָּה, שֶׁיִּשְׁתָּאֶה, שֶׁיְּוַתֵּר.

מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּשֶׁאַתְּ מִתְחַמֶּשֶׁת בְּמֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת?

הֲרֵי יִמְצָא אוֹתָךְ מִתַּחַת מֶשִׁי וּמוֹהֵר. שׁוּם מְעַצֵּב מֻכְשָׁר לֹא יְחַלְצֵךְ

מִתּוֹצָאָה גְּרוּעָה שֶׁל הַדְמָיָה. הַמַּאֲמָץ לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ יֻקְרָה אֵינוֹ מַבְטִיחַ

חֲמִיקָה מֵרַע. חָבֵר רוֹפֵא הִגִּיעַ מִנְּיוּ יוֹרְק,

יָשַׁב אִתִָּך בְּאוֹר מָלֵא לְיַד הַסִּינֶמַטֵק. אָכַלְתְּ שָׁם סְטֵייק

כְּאִלּוּ הַגַּבּוֹת הַמְּצֻיָּרוֹת שֶׁלָּךְ צוֹמְחוֹת מִן הַבָּשָׂר, לִהַגְתְּ

עַל קַסְטִינְג בַּקּוֹלְנוֹעַ. מִמְצְאֵי הַסִּי טִי נִשְׁמְרוּ עָמֹק בַּתִּיק.

הֵבִין. הִצְטָעֵר, נֶעֱלָב:

מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמֵךְ

אֲנִי רוֹפֵא, לֹא סְתָם פַּרְצוּף יָפֶה

אָמַר לִי בְּאַנְגְלִית לְמָחֳרָת, בְּטֶרֶם טָס.

מתוך ''תופעה חולפת'' עריכה ליאת קפלן, הוצאת עולם חדש

עיזבון / גאולה שינה

כְּשֶׁשָּׁכַבְתָּ בַּמִּטָּה הַלְּבָנָה שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים,

וְאָמַרְתָּ : "זֶהוּ, נִגְמַר",  לֹא בָּכִיתִי.

נִסִּיתָ לְלַטֵּף אוֹתִי בְּיַד רוֹעֶדֶת

וּבִקַּשְׁתָּ שֶׁאֶשְׁמֹר עַל אִמָּא

וְעַל הָרֶכֶב הֶחָדָשׁ שֶׁקָּנִיתָ לִפְנֵי הַמַּחֲלָה.

שָׁאַלְתִּי מָה עוֹד אַתָּה מַשְׁאִיר

ולֹא אָמַרְתָּ אֶת הַגֶּנִים

הַדְּפוּקִים שֶׁלִּי.

היפוֹפוֹ-תָּם / דב ביתן

הַדֶּלֶת לַחֲדַר הָרוֹפֵא

מַבְדִילָה שְׁנֵי סוּגֵי פַּחַד,

בַּחוּץ פַּחַד מִמַּה שֶׁיִּתְגַּלֶּה,

בִּפְנִים פַּחַד מִמַּה שֶׁיָּבוֹא.

אֵינִי פּוֹחֵד מִסַּרְטָן, שָׁבָץ וְנִתּוּחַ

אֲנִי כֵּן פּוֹחֵד לִהְיוֹת :

הִיפּוֹקְרִיט,

הִיפּוֹכוֹנְדֶר

אוֹ הִיפּוֹפּוֹ-תָּם.