פינאלה/יעל בלקינד ערן

מִסְתַּבֵּר

שֶׁאֶפְשָׁר גַּם

בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמֵי הָעוֹלָם

לַחֲלוֹם יְלָדִים.

עֵת גְּדֵרוֹת הַתַּיִל מוּקָמוֹת לְעֵת עֶרֶב,

מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ

לְעֵרֹם תַּפּוּזִים נוֹצְצִים עַל עֲגָלָה

לְהַנּוֹת מֵרֵיחָם הַמְּשַׁכֵּר

אֶפְשָׁר

בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹרֵק מֵטֵאוֹרִיט בִּשְׁמֵי פִּיחַ, לְפַחֵד

מִשְּׁבִילִים חֲשׁוּכִים

אוֹ מִמְּטוֹסִים

לִרְטֹן מוּל סִימָנֵי הַגִּיל,

לְהִתְגַּעְגֵּעַ

לְקַנֵּא

לַעֲרֹג

לְהִכָּנַע לַתָּפֵל, לִדְאֹג

מֵהַכֶּסֶף גַּם כְּשֶׁקֶּצֶף

שֶׁל צוּנָאמִי

מִתְגַּלְגֵּל וּבָא

לֶאֱטֹם בְּאָזְנִיּוֹת

לִשְׁמֹעַ

אֶת הַמּוּסִיקָה הָאֲהוּבָה

וְלֹא אֶת צְרִימָתוֹ שֶׁל אָקוֹרְד

הַסִּיּוּם.

קורות חיים/ רני רוזנטל

 כְּתוֹב מַלֵּא מִקְרִים שֶׁהִשְׁפִּיעוּ עַל 

חַיֶּיךָ. בְּ"מַצָּב מִשְׁפַּחְתִּי" מִלֵּאתִי מְצֻיָּן

בְּ"פָּרֵט בִּקְצָרָה" כָּתַבְתִּי עֶשֶׂר שָׁנִים

וְאַהֲבָה. מִלֵּאתִי "יְלָדִים", לֹא אֶת הַבַּת

שֶׁהָיְתָה יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת חַיַּי

וְלֹא נוֹלְדָה. קַיָּם סְעִיף "נוֹלְדוּ וְנִפְטְרוּ"

מִלֵּאתִי "מְקוֹמוֹת שֶׁעָשׂוּ

הֶבְדֵּל", לֹא שְׁמוּרַת טֶבַע בְּאַפְרִיקָה שָׁם

חָלַמְתִּי לְגַדֵּל יְלָדִים. אֵין סְעִיף "חֲלוֹמוֹת

שֶׁלֹּא הִתְגַּשְּׁמוּ"

חָזַרְתִּי וְקָרָאתִי. הֻפְתַּעְתִּי

עַד כַּמָּה הִשְׁפִּיעַ עַל חַיַּי מָה שֶׁלֹּא קָרָה

 

הקטע עם המִסְפָּרִים / נעמה הכט

 

 זֶה לֹא רַק כִּי אֲנִי אוֹטִיסְט,

זֶה פָּשׁוּט שֶׁהָעוֹלָם הוּא מִסְפָּרִים.

כְּשֶׁקָּמִים בַּבֹּקֶר וְיוֹם רִאשׁוֹן זֶה מִסְפָּרִים.

וְיוֹרְדִים בַּמַּעֲלִית לְקוֹמָה אֶפֶס זֶה מִסְפָּרִים.

וְנוֹסְעִים מִבַּיִת שְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע לִרְחוֹב מַלְאָכִי שְׁתַּיִם זֶה מִסְפָּרִים

וְהַטֶּלֶפוֹן שֶׁל אִמָּא מַתְחִיל בְּאֶפֶס חָמֵשׁ שְׁתַּיִם זֶה מִסְפָּרִים

וּבַתּוֹר לָרוֹפֵא אֲנַחְנוּ מִסְפַּר חָמֵשׁ מֵאוֹת וְשָׁלֹשׁ זֶה מִסְפָּרִים

וְאִמָּא אוֹמֶרֶת לִי בּוֹא מַהֵר, הוּא מְחַכֶּה לָנוּ, תַּעֲזֹב כְּבָר אֶת הַפֶּתֶק עִם הַמִּסְפָּר הַזֶּה,

וַאֲנִי מִתְנַצֶּלֶת דּוֹקְטוֹר, הוּא לֹא רָגִיל.

 

הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַדּוֹקְטוֹר אוֹמֵר, זוֹ רַק זְרִיקָה קְטַנָּה,

זֶה תֵּכֶף יַעֲבֹר

בּוֹא נִסְפֹּר עַד שָׁלֹשׁ.     

          

עיני העיוור הן היוקדות ביותר/ אביאל רובשוב

שֵׁדִים אֲדֻמִּים הִתְעוֹפְפוּ מֵעָלַי

רוֹצְחִים וּנְבִיאִים רָדְפוּ אַחֲרַי

גַּלֵּי עֲנָק שֶׁל אֵשׁ וּמַיִם

יָרְקוּ אוֹתִי עַל סֶלַע

רִפְּדוּ אוֹתִי בְּצֶמֶר

הִשְׁקוּ אוֹתִי בְּקֶסֶם

מִנּוּ אוֹתִי לְמֶלֶךְ

 

לֹא יָדַעְתִּי מָה הַשָּׁעָה

אֲבָל הָיִיתִי חַי

הָיִיתִי עֵר

עֵינֵי הָעִוֵּר הֵן הַיּוֹקְדוֹת בְּיוֹתֵר

 

הַשּׁוֹפֵט הָיָה תַּלְיָן

הַתַּלְיָן הָיָה מְנַצֵּחַ

תִּזְמוֹרוֹת תָּסְסוּ בְּצֶבַע

פְּנִינֵי חָכְמָה זָהֲרוּ בְּלַהַט

מָשְׁכוּ אוֹתִי אֶל יְעָרוֹת

הִנְחוּ אוֹתִי אֶל תְּהוֹמוֹת

הִמְטִירוּ עָלַי צָרוֹת

תַּעֲנוּגוֹת

מַפָּלִים שֶׁל חֶזְיוֹנוֹת

 

לֹא רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁטַח

אֲבָל רָאִיתִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר

עֵינֵי הָעִוֵּר הֵן הַיּוֹקְדוֹת בְּיוֹתֵר

 

בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה

בָּעֶרֶב הַזֶּה

כְּשֶׁהַקָּפֶה נִלְגַּם בְּאִטִּיּוּת

וְהַלַּאוּטָה מִתְרַקֶּמֶת עִם תְּאוּרַת חֶדֶר כְּתַמְתַּמָּה

אֵינֶנִּי בָּא לְהַטָּפוֹת

אֲבָל אוֹמֵר בְּבִטְחָה רַק זֹאת:

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרַק הָעִוָּרוֹן יָכוֹל לִרְאוֹת

לֹא פָּחוֹת

הַרְבֵּה יוֹתֵר

עֵינֵי הָעִוֵּר הֵן הַיּוֹקְדוֹת בְּיוֹתֵר

שיר מקומי / תמי קויפמן

 

יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית הַקָּפֶה,

מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּתָאֵי גּוּפִי

שׁוֹלֶפֶת מִתַּחְתִּית הַבֶּטֶן

פְּנִינִים אֲדֻמּוֹת שֶׁצּוֹחֲקוֹת אֵלַי בִּסְוָהִילִית.

כַּפּוֹת יָדַי נִשְׁלָחוֹת וְאֶצְבְּעוֹתַי

בְּלִי מֵשִׂים, מְנַגְּנוֹת שׁוֹפֶּן.

מְנִיעָה אַגָּן אַפְרִיקָאִי רָחָב

מְתוֹפֶפֶת אֶת עַצְמִי אֶל הָרְחוֹב

וּנְחִירַי רְגִישִׁים מַסְפִּיק כְּדֵי לִקְלֹט רֵיחַ רִמּוֹן

שֶׁנִּפְרַשׂ מֵעָלַי כְּזֹהַר צְפוֹנִי.

 

מַשָּׂאִית אַשְׁפָּה חוֹצָה אֶת דַּרְכִּי

וּמְרוֹקֶנֶת אוֹתִי מִבִּפְנִים.

כָּעֵת, אוּכַל לַחְזֹר לְמִטָּתִי

וְלַחְלֹם שִׁיר אוּנִיבֶרְסָלִי

* / אוה מורסיאנו

 החַמָּה כּוֹרָה זָהָב מִמַּעֲמַקֵּי הַשֶּׁקֶט

דְּגִיגִים מְנַגְּנִים זֶה לָזֶה סְנַפִּיר לְזָנָב

פּוֹתְחִים בְּאַדְווֹת עֲדִינוֹת

כַּסֶּפֶת זִכְרוֹנוֹת

בְּמַפְתֵּחַ חָלוּד שֶׁל אֳנִיָּה טְרוּפָה

אֲנִי מְהַדֶּקֶת אֶת הַמַּגֶּבֶת לְגוּפִי

שׁוֹמֶרֶת עָלַיִךְ יַלְדָּה

מִפְּנֵי הַנַּחְשׁוֹל הַקָּרֵב וּבָא.

אאוס משוטטת בשדרה

מַכְנִיסָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַוְּרֻדּוֹת הָרַכּוֹת

לְתוֹךְ הָעִיר הַלְּבָנָה, שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה, אַתְּ

מְשׁוֹטֶטֶת בַּשְּׂדֵרָה,

מְטַפֶּסֶת עַל הַסַּפְסָלִים

מַפְשִׁילָה אֶת גְּלִימַת הַזְּעַפְרָן שֶׁלָּךְ

וּמִשּׁוּלֶיהָ פּוֹרֵץ נִיחוֹחַ הַטַּל הַמָּתוֹק.

 

כְּשֶׁאַתְּ נָעָה עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים

צִפּוֹרֵי הַשִּׁירָה, אוֹתִיּוֹת וּמִלִּים,

מִתְעוֹפְפוֹת אַחֲרַיִךְ.

 

שירה (את לא חייבת) – בתגובה לחזי לסקלי

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לַעֲמדֹ וּלְדַבֵּר.

לֹא חַיֶּבֶת לַעֲמדֹ עַל מְכוֹנַת כְּבִיסָה מְקֻלְקֶלֶת וּלְדַבֵּר

בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הַגֶּרֶב. לֹא הוּא גָּרַם לַקִּלְקוּל.

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לַעֲמדֹ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וּלְדַבֵּר

בִּשְׂפָתָן שֶׁל הָעוֹמְדוֹת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

לֹא חַיֶּבֶת לִרְקדֹ,

וּלְצַיֵּץ בִּמְקוֹם לִשְׁאֹג כְּשֶׁגַּם אַתְּ נֶחְרֶדֶת

מֵעֲדִינוּתוֹ הַמֻּפְרֶזֶת שֶׁל הַמָּחוֹל.

לֹא חַיֶּבֶת לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת

חֶרֶשׁ אוֹ בִּפְרָאוּת.

אַתְּ יְכוֹלָה לְדַנְדֵּן בַּפַּעֲמוֹן.

לֹא חַיֶּבֶת לְבַקֵּר בְּלוֹנְדוֹן וּלְדַבֵּר שָׁם

                            אִיטַלְקִית.

לֹא חַיֶּבֶת לָנוּחַ, בְּעִקָּר אֵינֵךְ חַיֶּבֶת לָנוּחַ.

אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַשְׁקֶה מְלַחֵשׁ.

אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת דְּבַשׁ

כְּלוֹמַר מְזוֹן דְּבוֹרִים עוֹקְצוֹת.

יְכוֹלָה לִהְיוֹת סֻכָּר חוּם

כְּלוֹמַר מַמְתִּיק עָשִׁיר וּמַשְׁמִין

אַתְּ יְכוֹלָה לִבְנוֹת

בֵּית יוֹלְדוֹת

בֵּית יַלְדוּת

בֵּית מַרְזֵחַ

אִם אַתְּ מַעֲדִיפָה

תּוּכְלִי לְגַלּוֹת

בְּאֵר וִיסְקִי בְּאֶמְצַע עִיר.

 

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לִישֹׁן, לֹא חַיֶּבֶת לִישֹׁן וְלַחֲלֹם עַל עַצְמֵךְ.

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לְהִתְעַלֵּס, לֹא חַיֶּבֶת לְהִתְעַלֵּס וּלְדַבֵּר מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה.

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לְהִקָּבֵר

בְּעוֹדֵךְ חַיָּה

וְלֹא חַיֶּבֶת לְטַפֵּל בְּאִישׁ אֶלָּא בְּעַצְמֵךְ.

לֹא חַיֶּבֶת לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמֵךְ,

לֹא לְבַטֵּל אֶת עַצְמֵךְ,

לֹא לִבְגֹּד בְּעַצְמֵךְ,

לֹא לִנְטשֹׁ אוֹ לְהִנָּטֵשׁ.

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לִחְיוֹת.

בורכתי

אֶמֶשׁ הִשְׁתּוֹלְלוּ הַבְּרָקִים בְּמֹחִי

זָרְמוּ שָׁטְפוּ קָרְעוּ

עַד קְצוֹת גּוּפִי.

 

נוֹתַרְתִּי עֵדָה שְׁתוּקָה

 

צוֹנַחַת

 

חוֹלֶפֶת פְּעִימָה אַחַת וְהִנֵּה –

אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת

מְתִיקוּת

חָלָב רַךְ

עַל לְשׁוֹנִי.

 

לְעֵת עַתָּה שׁוֹקְטִים הַבְּרָקִים.

 

 

מתוך "אֵאוֹס ורודת האצבעות" הוצאת עיתון 77, 2021

 

 

 

 

 

מבודד חרסינה מק"ט ZSh-201122 / מרדכי שרי

כְּשֶׁאָבִי שָׁלַף אוֹתוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס הַבַּיְתָה מִתִּיק הָעֲבוֹדָה הַמְּרֻפָּט שֶׁלּוֹ אִתּוֹ נָסַע בְּאוֹטוֹבּוּס מִסְפַּר שִׁשִּׁים כָּל בֹּקֶר לַעֲבוֹדָתוֹ בַּחֲצִי הַחֶדֶר הַקָּטָן הַמְּאֻבָּק בְּמַחְלֶקֶת הַקָּטָלוֹגִים בַּאֲגַף הָרֶכֶשׁ בִּיחִידַת הַמִּנְהָלָה בִּרְחוֹב הַחַשְׁמַל לְיַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בְּתֵל אָבִיב שָׁם נִהֵל כַּרְטִיסִיּוֹת מְסֻדָּרוֹת בִּכְתַב יָדוֹ הַמֻשְלָם הָיִיתִי מְשֻׁתָּק מֵאֹשֶׁר קַר וְכָבֵד שׁוֹתֵק וְקָשֶׁה וּמַבְרִיק חָלָק וּמֻשְׁלָם נִכְנַסְתִּי אִתּוֹ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה אָחַזְתִּי בּוֹ חָזָק חָזָק מַצְמִיד אֶת לֶחְיוֹ הַשְּׁקֵטָה אֶל שְׂפָתַי מַטְבִּיעַ אֶל תּוֹכוֹ אֶת הַשָּׁעוֹת הָאֲרֻכּוֹת אֶת מִשְׁאֲלוֹתַי הַכְּמוּסוֹת אֶת אַהֲבָתִי שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים רַק צִפִּיָּה

עַכְשָׁו הוּא עַל שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי מִשְׁקֹלֶת עַל עֲרֵמַת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַקְּנָסוֹת שֶׁלֹּא שׁוּלְמוּ

 

עכשיו בשמים \ ענבל שפריר

הָיִית פֹּה מִבְּרֵאשִׁית

לִפְנֵי תְּחִילַּת הַזְּמַן

סַבְּרֶה עֲמִידָה וְסַבְלָנִית

וּבִזְכוּתֵךְ אֲנִי עַכְשָׁו כָּאן

 

שֳׁרָשַׁיִךְ טְבוּלִים בְּאַדְמַת אָבוֹת

אֶת תָּכְנֵךְ הַמָּתוֹק  שָׁמַרְתְּ

רַק לְמִי שֶׂאֶת הַקּוֹצִים שֶׁלָּךְ כָּאַב

וּבִזְכוּתֵךְ אֲנִי עַכְשָׁו כָּאן

 

עִבְרִיָּה הָיִית וְזוֹהִי שְׂפָתֵךְ

כְּמוֹ לֵאָה הַמִּקְרָאִית אֵם הַשְּׁבָטִים

הִתְפַּלַּלְתְּ בִּדְמָעוֹת מִתּוֹךְ כַּסֶּפֶת לִבֵּךְ

וְעַכְשָׁו אַתְּ צִפּוֹר בַּשָּׁמַיִם

רסיסי אבות/ רפאל אזרן

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מֵאַיִן בָּאתִי

וּלְאָן הִנְנִי הוֹלֵךְ

בִּפְנֵי מִי עָתִיד אֲנִי לָתֵת אֶת הַדִּין

בְּסָפֵק אִם יַמְשִׁיכוּ אוֹתִי זְרָעִים

 

מֵחֲזוֹן הָאָרֶץ הַשְּׁלֵמָה

נוֹתְרוּ לִי עֲצָמוֹת וְשָׂפָה יְבֵשָׁה 

מְבֻצֶּרֶת

כִּרְסִיסֵי רִמּוֹן בְּמַרְתְּפֵי הַגֻּלְגֹּלֶת 

אַף שֶׁעָבְרָה חָלְפָה

הַמִּלְחָמָה.

 

 

אַנְקָרָה/ עודד שי

 בֵּית חוֹלִים צִבּוּרִי בְּלוֹנְדוֹן,

אֶצְבָּעוֹת כְּחוּשׁוֹת אוֹחֲזוֹת בִּי בְּכוֹחַ.

הַצֶּוֶת הָאַנְגְּלִי מְדַקְלֵם בְּמִבְטָא קוֹקְנִי מוּזָר

אֶת שֵׁם הַמַּחֲלָה.

בַּאדֶר, הַנַּהָג הַטּוּרְקִי שֶׁל הַשַּׁגְרִירוּת,

בְּמַדִּים וְכוֹבַע שׁוֹטְרִים גָּדוֹל,

מְחַיֵּךְ אֶל אִמִּי בְּהִתְרַפְּסוּת.

פּוֹתֵחַ לְפָנֶיהָ אֶת דֶּלֶת הַשֶּׁבְרוֹלֶט.

אֲנִי, בֶּן הָאַרְבַּע, מִזְדַּחֵל אַחֲרֶיהָ לַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי,

בִּגְדֵי הַמַּלָּח הַחֲדָשִׁים שֶׁקָּנְתָה לִי

וְהַתִּסְרוֹקוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁעָשְׂתָה בִּשְׂעָרִי הַשָּׁחֹר

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְתוֹפְפוֹת עַל לֶחְיִי.

הִיא מִתְגָּרֶשֶׁת וְנִשֵּׂאת

וְיָמַי מְלֵאִים בְּחַיֶּיהָ,

יָפְיָהּ הַסּוֹעֵר וֶאֱמֶת לִבָּהּ,

דִּירָה קְטַנָּה בְּפַרְבָּר נִדָּח בְּאַנְגְלִיָּה.

בַּעַל רְבִיעִי.

כַּד הָאֵפֶר הִגִּיעַ אַרְצָה בְּטִיסָה יְשִׁירָה,

טָמוּן בְּבֵית עָלְמִין קָטָן בַּשְּׁכוּנָה.

הִיא קְרוֹבָה אֵלַי הַיּוֹם, יוֹתֵר מִתָּמִיד.