שיר מקומי / תמי קויפמן

 

יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית הַקָּפֶה,

מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּתָאֵי גּוּפִי

שׁוֹלֶפֶת מִתַּחְתִּית הַבֶּטֶן

פְּנִינִים אֲדֻמּוֹת שֶׁצּוֹחֲקוֹת אֵלַי בִּסְוָהִילִית.

כַּפּוֹת יָדַי נִשְׁלָחוֹת וְאֶצְבְּעוֹתַי

בְּלִי מֵשִׂים, מְנַגְּנוֹת שׁוֹפֶּן.

מְנִיעָה אַגָּן אַפְרִיקָאִי רָחָב

מְתוֹפֶפֶת אֶת עַצְמִי אֶל הָרְחוֹב

וּנְחִירַי רְגִישִׁים מַסְפִּיק כְּדֵי לִקְלֹט רֵיחַ רִמּוֹן

שֶׁנִּפְרַשׂ מֵעָלַי כְּזֹהַר צְפוֹנִי.

 

מַשָּׂאִית אַשְׁפָּה חוֹצָה אֶת דַּרְכִּי

וּמְרוֹקֶנֶת אוֹתִי מִבִּפְנִים.

כָּעֵת, אוּכַל לַחְזֹר לְמִטָּתִי

וְלַחְלֹם שִׁיר אוּנִיבֶרְסָלִי