נורית פרי


*
אֲנִי צָפָה בְּתוֹךְ הַפַּחַד שֶׁלָךְ.
כְּשֶׁיָבוֹאוּ לָקַחַת אוֹתִי
יִקְרְאוּ בִּשְׁמִי
וְאָסֵב רֹאשִׁי עִם כּוּלָם
לִרְאוֹת מִי עָלָה בַּגּוֹרָל.
בַּחוֹשֶׁךְ הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַבְדִיל
בֵּין תְּהוֹם לְבֵין חוֹף
מִבְטָחִים.
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים שֶׁלִפְנֵי הַסּוֹף
אוֹר גָּדוֹל מֵצִיף אֶת הַגּוּף.
מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי מִגְדַּלּוֹר
בּוֹעֵר כָּל כָּך חָזָק.

4 תגובות:

  1. אני מאד אוהב את השירה האישית שלך
    והפעם את מגיעה לקצה עליו אנחנו לא תמיד מוכנים לדבר
    והנה בזרימה של מילים מהדרמה של ההתחלה שיקראו בשמך


    *
    אֲנִי צָפָה בְּתוֹךְ הַפַּחַד שֶׁלָךְ.
    כְּשֶׁיָבוֹאוּ לָקַחַת אוֹתִי
    את מגיעה לסוף השיר ומצליחה להעביר לנו תחושה אופטימית מיוחדת ששמורה בדרך כלל למקרים אחרים

    שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים שֶׁלִפְנֵי הַסּוֹף
    אוֹר גָּדוֹל מֵצִיף אֶת הַגּוּף
    יפה נורית

    השבמחק
  2. השיר שלך מאד יפה
    הוא אישי ומאד אמיץ
    את נוגעת במילים מאד יפות בקצה
    מצליחה להפוך אפילו את נושא המוות לאופטימיות משלימה
    ''שמעתי אומרים שלפני הסוף אור גדול מציף את הגוף''

    השבמחק
  3. שיר נהדר , ארבעת השורות האחרונות מכות ישר בבטן. השימוש בניגוד חושך – אור המשתלב עם מגדלור, מאוד יפה ומדויק. יש הזדהות כל כך חזקה עם זאת שהיא ''מגדלור''.

    השבמחק
  4. מרגישה שמעבר לגעת בקצה את עוסקת בסמוי ביסודות של הבריאה. התוהו, החושך, האור. נדמה שמשם נולד העולם, לא? כמה שנים של תוהו צריך כדי לקבל בסוף אור ממוקד של מגדלור?

    השבמחק