סוף סוף נפגשתי לקפה עם הרקדן הבודד / ענבל אשל כהנסקי

הוּא הָיָה הַשּׁוֹר בַּ"בּוֹלֶרוֹ" שֶׁל רָאוֶול

אֲנִי הָיִיתִי עִם צָמִיד שֶׁל הַמַּחְלָקָה הַנּוֹיְרוֹלוֹגִית

וּמַחַט שֶׁל עֵרוּי בַּוְרִיד.

חִכִּיתִי שֶׁיִּתְקָרֵר מְעַט הַשּׁוֹקוֹ שֶׁלִּי, עַל בְּסִיס מַיִם

עִם הַרְבֵּה קֻבִּיוֹת שׁוֹקֹולָד בַּתַּחְתִּית.

נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מַה בְּדִיוּק קָרָה שָׁם עַל הַבָּמָה.

הָרַקְדָּנִים-רוֹצְחִים סָבְבוּ אוֹתוֹ

וְהַזַּרְקוֹרִים הָאֲדֻמִּים

שָׁטְפוּ אֶת גּוּפוֹ שֶׁהִתְכַּהָה.

הוּא שָׁתַק וְשָׁתָה בִּלְגִימָה אַחַת אֶת הָאֶסְפְּרֶסוֹ הַמְּשֻׁלָּשׁ שֶׁלּוֹ,

אֲנִי עֲדַיִן בִּלְגִימָה מְהֻסֶּסֶת

נִזְהֶרֶת לֹא לְהִכָּווֹת

"כֵּן" מִלְמַלְתִּי, "הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי חֲבוּלָה כְּמוֹ גּוּפְךָ הֶעָיֵף

לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל מַאֲבָק לִשְׂרֹד

בְּמַעֲלֵה לַהֲקַת הַמָּחוֹל, וְהַשְּׁפִיוּת שֶׁל שְׁנֵינוּ כְּבָר לֹא

מַה שֶׁהָיְתָה

וְשֶׁתֵּדַע, לָאַחֲרוֹנָה גַּם אֲנִי נֶעְלַמְתִּי מֵהַזִּירָה הַפּוֹאֶטִית –

כִּי לֵךְ תִּקְרָא שִׁירָה בְּקוֹל רָם, בְּלִי יְכֹלֶת לְדַבֵּר!!"

אֲבָל הוּא כְּבָר שָׁנִים רַקְדָּן וְהַשּׁוֹר שֶׁבּוֹ בָּטַשׁ בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת,

מַשְׁאִיר אוֹתִי לַחְפֹּר

שְׁאֵרִיוֹת שׁוֹקוֹלָד מֵהַתַּחְתִּית.