* / נורית פרי



אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הַיֶּלֶד מֵהַיָּם
אֲבָל לֹא תּוֹצִיא אֶת הַיָּם
מֵהַיֶּלֶד
נַפְשׁוֹ מִתְנוֹעַעַת סוֹבֶבֶת
כַּפּוֹתֶיהָ פְּרוּשׂוֹת
אַחַת לַשָּׁמַיִם
הָאַחֶרֶת לָאֲדָמָה
מַבָּטוֹ נָעוּץ בְּאוֹפֶק
הַנִּגְלֶה רַק לוֹ.

חֲסַר מָנוֹחַ
הוּא נָע בֵּין צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וַאֲפִלּוּ לְרֶגַע
אֵינוֹ מֵטִיל עוֹגֶן
בְּתוֹךְ כָּל הָעֶצֶב הַזֶּה.

9 תגובות:

  1. משפט כזה כזה יפה פותח שיר לא שוכחים
    אני זוכר את השיר החזק הזה

    אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הַיֶּלֶד מֵהַיָּם
    אֲבָל לֹא תּוֹצִיא אֶת הַיָּם

    זהו ילד מיוחד אין ספק והרושם הוא שהכותבת מכירה ילדים יקרים כאלה והיא יודעת על מה היא כותבת
    זה תמיד מרגש העולם הענק של הילדים כאילו ים שלם ממלא אותם מציף אותם והם נעים בעולמם שלהם ללא הפסק

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה דוד, אכן, יש ילדים (ומבוגרים) שהים בתוכם, מציף אותם עד כלות...

      מחק
    2. ענבל אשל כהנסקי17 במרץ 2012 בשעה 15:04

      דוד יקירי, אני דווקא חושבת שמשפט הפתיחה חלש. אבל רק נדמה כחלש ובעצם נורית הפכה אותו בהמשך השיר לרעיון מקורי ויפיפה המתעלה על הפתיחה הנדושה כביכול. אציין גם את תחושת החיבור החזקה שנורית יוצרת בין הילד לים מעין סימביוזה פיוטית. פשוט וצלול!!

      מחק
    3. תודה ענבל, מסתבר שהמשפט הזה אכן שחוק כביטוי, אם כי לא תמיד רואה באמת את המערבולות והסערות שבתוך הנפש...ואת בהחלט צודקת בדבר הסימביוזה... תודה על המילים החמות,,,

      מחק
  2. תשובות
    1. תודה, נעה, על דברייך החמים...

      מחק
  3. שיר מסחרר וצובט את הלב. שורות הפתיחה בלתי נשכחות.

    השבמחק
  4. תודה יקיר, על דבריך מחממי הלב...

    השבמחק