בדלים / חנה קב רוט


 שְׁנֵי בִּדְלֵי סִיגַרְיוֹת מְחוּצִים בַּמַּאֲפֵרָה
אֶחָד מֻכְתָּם בִּשְׂפָתוֹן
שְׂרִיטָה בְּתַקְלִיט וִינִיל :
לוֹטֶה לֶנְיָה שָׁרָה קוּרְט וַיְיל וּבְּרֶכֶט
יָרֵחַ שֶׁל אַלָבָּמָה מִתְמַזֵּג עִם
בְּדַל יָרֵחַ בַּחַלּוֹן
זֵכֶר נוֹשָׁן  שֶׁל עֶלְבּוֹן
כְּמוֹ דְּקִירָה קַלָּה שֶׁל
זְרִיקַת חִסּוּן
לַזְּמַנִּים שֶׁיָּבוֹאוּ

16 תגובות:

  1. שיר מצוין, חד ומדויק, שורט את הלב כמו מחט של תקליט. במיוחד יפות השורות
    יָרֵחַ שֶׁל אַלָבָּמָה מִתְמַזֵּג עִם
    בְּדַל יָרֵחַ בַּחַלּוֹן

    יפה מאוד

    השבמחק
  2. חנה
    את בְּדַל הירח בחלון רואה זו,
    שֶׁבְּדַל הסיגריה שלה מוכתם בשפתון
    והיא גם זו השרה את
    דקירת העלבון
    המחסנת...

    שיר תובנה משלי לשירך - נורית שושני

    השבמחק
  3. שיר נפלא, מבטא בצורה דוקרת ושורטת את מי שננטש, את מי שחווה אהבה נכזבת.ואין כמו השירים של ברכט לשמש רקע לבדלים שנשארים מאחור.

    השבמחק
    תשובות
    1. ליקיר, נורקה ועליזה - תודה על קריאתכם בשיר ותגובתכם. שימחתם אותי.
      חנה

      מחק
  4. שיר יפה ונוגה משהו, מאד נוסטלגי ומעורר את הדימיון (ממש ראיתי ושמעתי בעיני רוחי את כל הסיטואציה, עם הסיגריות במאפרה והשירים ברקע)...
    אהבתי את הפיכת העלבון לזריקת חיסון (מלימון הכן לימונדה),
    כלומר-
    אפשר להמשיך להיעלב ולהרגיש נטוש,
    אבל אפשר גם לראות בעלבון סוג של חיסון והתחשלות, בבחינת - מה שלא הורג אותך מחשל אותך...
    חנה, כרגיל כתבת מקסים עם המון רבדים.
    דפנה

    השבמחק
  5. שיר יפה,נוגע ללב מבלי להיתפס לרגשנות. בנוי בתבונה. לכאורה תפאורה רומנטית : זוג, לילה, ירח, תקליט, אבל בחירת המילים מלכתחילה מצביעה על משהו לא טוב: הבדלים מחוצים, השפתון מוכתם, התקליט שרוט. לכן זכר העלבון בסוף השיר אינו מפתיע. דימוי העלבון לדקירה קלה של זריקת חיסון מפתיע ומשכנע כאחד.
    אהבתי.

    השבמחק
    תשובות
    1. חנה יקירתי,
      כל הכבוד, שיר מעולה. קראתי אותו והתפעמתי. בעצם יש לי מעט מאד להוסיף על התגובות שקראתי, גם הן לא הפליאו אותי, שכן מי שכבר קורא שירה בדרך כלל יש לו רגישות המאפשרת הבנות ותובנות כאלה של קוראיך הרגישים והנבונים. זה שיר שהייתי שמח מאד ללמד, לא רק ללמוד, דא עקא שכבר פרשתי מחבורת המלמדים פרישה ללא שוב, שכן אין אדם חוזר לאחור בגילו. לא יפליא אותך שהדבר היחיד שקצת מפריע לי בו הוא בדלי הסיגריות, בהיותי שונא-עישון פתולוגי וגאה. דומני ש"זר לא יבין" ובהקשר זה "זר" פירושו אדם שאינו ולא היה ולא יהיה מעשן. עם זאת אני מבין שהדימוי הזה חיוני לשיר, ומחולל בו ובקוראיו חוויות שלא יתאפשרו בלעדיו. שוב תודה על שהענקת לי ולשאר קוראיך שיר דק וחכם ורגיש כל כך.

      הרי

      מחק
  6. לדפנה, תודה על תגובתך המפרגנת והאופטימית. ארי - כיוונת לסוף דעתי. הרי - לו אכן לימדת את השיר, אין לי ספק שהפרשנות והניתוח שלך היו עולים על השיר עצמו.
    תודה לשלושתכם.
    חנה

    השבמחק
  7. השיר הוא בעיקרו שיר של אווירה הנבנית מבדלי פרטים (כשמו).
    הוא כתוב בצורה מהודקת, כל מילה במקומה ועם זאת משאיר מרחב לדמיון הקורא. שיר יפה!

    השבמחק
  8. בן פורת. תודה על דבריך היפים. אני שמחה שהשיר השאיר מרחב לדימיונך.
    שבוע טוב חנה

    השבמחק
  9. שיר פרידה כואב, כתוב נהדר. שריטה בתקליט ויניל ושריטה בלב, ששום זריקת חיסון לא תחסן נגד הזריקה הבאה. מה כואב יותר, מה חותך יותר, מה שורף יותר מנטישה.

    השבמחק
  10. אלישבע, תודה על תגובתך. הואיל ואינך היחידה מבין הקוראים שפירשה את השיר כמדבר על נטישה, מן הסתם יש בו רמזים התומכים גם בפירוש הזה. אני כתבתי שיר על עלבון ודווקא לא על עלבון חמור במיוחד וסברתי - ובצדק, כפי שאני רואה - שכל אחד יוכל להטעין את העלבון במשמעות משלו. אחד מהדברים שמשמחים אותי היא העובדה שאנשים מוצאים בשירי גם דברים שלא התכוונתי להם או שלא הייתי מודעתם להם. הכוונה כמובן לפירושים שאינם שרירותיים ופירושך בהחלט אינו כזה ועובדה שיש לו שותפים נוספים.
    לכולכם תודה על התהודה.
    חנה

    השבמחק
  11. לחנה שלום רב! נהניתי מאד לקרוא את שירך - הכתוב תוך הסתכלןת אכזיסטנציאליסטית חדה ונוקבת. השיר דחוס וקצר כמו החיים. מאחד את מכלול החושים והזמנים. הפנים מול החוץ, הקונקרטי מול המופשט, החומר מול הרוח, האדם מול הטבע. הכל חלף ונותרו התקליט השרוט או הבדלים המחוצים במאפירה. הנוכחות הנשית מתבטאת הן באיפור והצורך לעשן, המרמז על התמכרות גופנית עם פן חברתי: בצד שיריה של לוטה לניה, כזמרת ושחקנית ביצירות קלאסיות. זו כמיהה נפשית לאומנות ולמוסיקה.מתוך חויה אינטרוספקטיבית הופך אף הירח לבדל. המתבונן\ת בלילה דרך החלון רואה את הטבע בהתגמדותו - באותה תחושו של סיום, של שרידים וחשבון נפש לקראת הסוף. הצפיה לעזרתה של זריקת חיסון מלמדת על סכנה בריאותית. שורות השיר מתקצרות כמו תחושת הדובר/ת של סופיות והתקצרות הזמן. בשיר רמיזות רבות לתקופות שונות, מאבקים בין מעמדות, מלחמות וכיו"ב. זהו שיר ניפלא לתתו לקבוצת משתתפים או חברים ולבקשם להגיב אליו כל אחד מנקודת ראותו - ונקבל שלל תגובות מרתקות ומעניינות ביותר. בהיותו מהווה גירוי אומנותי חוייתי מצויין. ואידך זיל גמור. בצפיה לשירים כה טובים בהמשך. תודה. אורי

    השבמחק
  12. חנה יקירתי!
    ועכשיו אחרי הדברים היפים של אורי זילכה מה יש לומר? אבל קריאה חדשה של השיר מובילה אותי אל הכותרת שהיא כל כך תמצית שזה פשוט נורא, (במובן של נורא-הוד). כן הכל כאן בדלים: מטונימיות של דברים אחרים, ומשום כך זה מאפשר כל כך הרבה קריאות. בדלים של יחסים בין שניים: גבר ואשה, של סוג של תרבות שנרמז מהתקליט ומתוכנו, והירח כמיצג מי יודע אילו אסוציאציות של רגשות ושל מגע עם טבע, וזריקה, על אף שהיא דימוי היא מעלה זכר כאבים ונסיון להתגבר, ומה לא... ודמות הדובר בשיר שהוא-היא בסיטואציה הרהורית שיוצרת אחדות לשונית בין נראה ונשמע בין מוחשי ומופשט. וכן אפשר לדמות את הדובר - דוברת ואת הלך הרוח שמכתיב תמצות כזה. יופי
    עידית כנפי

    השבמחק
  13. עידית ואורי
    דבריכם, הערותיכם והארותיכם על שירי הם כה יפים ומעניינים עד שאני מקווה ששירי אכן ראוי להם.
    תודה חנה

    השבמחק