דִּוּוּחֵי תְּנוּעָה / אוה מורסיאנו

בֵּין מֶחְלַף חוֹלוֹן לִיְצִיאַת לַה גַּארְדְיָיה
נָפְלָה הַפְּצָצָה
צְפִירוֹת אַזְהָרָה מִכָּל עֵבֶר
וְשֶׁקֶט בֵּין גּוּפִי מָתוּחַ.
קְצָת אַחֲרֵי הַשָּׁעָה עֶשֶׂר
חָזְרָה תְּנוּעַת הַגּוּף לְסִדְרָהּ
נִסִּינוּ לְנַקּוֹת אֶת סִימָנֵי הַדָּם מֵהַמּוֹשָׁב
לְלֹא הַצְלָחָה.
שָׁבִים הַבַּיְתָה
עוֹמֶס מֵרוֹקַח עַד קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת
אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה
נִזְהָרִים לֹא לָגַעַת בַּפֶּצַע הַטָּרִי
מַבָּטִים מַקְבִּילִים
סְגוּרִים עַל צַוַּאר בַּקְבּוּק
שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּפוּפִים מְעַט
חֲסֵרִים יוֹתֵר.

4 תגובות:

  1. יפה מאוד המשחק הרב-משמעי במושג תנועה ובנגזרותיו. השורה "שקט בין גופי מתוח" היא המפתח והפנינה של השיר.
    תודה.

    השבמחק
  2. חויה כל כך ישראלית
    הפחד, הצער , והעצב הלאומיים בתנועה לביתנו הפרטי האישי.
    אין דרך לברוח - זה איתנו
    מעריכה ומתפעמת
    חני

    השבמחק
  3. אוה
    מרגש לראות את העולם מבעד עיניך החודרות,
    אפילו כשפצצה נופלת
    עופר

    השבמחק
  4. אוהבת
    חזרה תנועת הגוף לסידרה
    שני אנשים כפופים מעט
    חסרים יותר.
    אורה

    השבמחק