מחבואים/ נורית פרי

מַבְּטֵיהֶם שָׁקְעוּ כְּנַעֲלַיִם נִשְׁכָּחוֹת בַּחוֹל
וְהָרוּחַ זֵרְזָה גַּלֵּי קֶצֶף לָבָן לְכַסּוֹתָם.
הָאֲוִיר הַחַם לִטֵּף
אֶת הַיָּדַיִם שֶׁלֹּא נָגְעוּ
כַּף יָדָהּ מַאֲהִילָה עַל עֵינֶיהָ
כַּף יָדוֹ סוֹכֶרֶת אֶת פִּיו.

שַׁחַף חוֹלֵף הִדְהֵד קְרִיאָתוֹ            
צוֹהֵל לאֵידָם
וְנוֹצָה שֶׁהִשִּׁיר
טִשְׁטְשָׁה אֶת דְּיוֹקָנָם
הַמְּצֻיָּר בַּחוֹל

2 comments:

  1. נורית יקירתי, כמה חמקמק האושר בשיר היפה שלך!!
    הייתי קוראת לו "נחבאים"..

    שלך מאד,
    ענבל אשל כהנסקי.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, ענבל, על הקריאה והתגובה. גם הרעיון של "נחבאים" מעניין, אם כי אני חושבת שהאלמנט המשחקי אובד בו...

      מחק