לִבְנִי / נורית פרי

כְּשֶׁאָמַרְתָּ "אַתְּ חוֹפֶרֶת" וְנִמְלַטְתָּ מֵאֲחוֹרֵי
הַדֶּלֶת הַטְּרוּקָה
הִנַּחְתִּי אֶת הַקַּרְדוֹם מִיָּדַי.
נִדּוֹנָה לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ
לָגַמְתִּי מְעַט מַיִם קְפוּאִים,
נִגַּבְתִּי חוֹל מְיֻזָּע מִמִּצְחִי
וְשַׁבְתִּי לְהָכִין בּוֹרוֹת
לִיְתֵדוֹתֶיךָ.






2 comments:

  1. קשה... קשה... כל-כך קשה לי כי אני ממש מרגיש את השיר הזה בזכות המים הקפואים.
    כל כך קשה היא מלאכת ההורות. להיות אימא זה להיות חשופה תמיד .
    חשופה עם סף רגישות נמוך, כך שהכל נכנס.
    נראה לי שהרבה אימהות ובנים יוכלו להזדהות עם התוכן.
    ועכשיו לשיר עצמו, על צורתו השירית:
    שבירת השורות בנקודות האלה שבחרת מאוד משרתת אותו, כרגיל בשירים שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יניב על מילותיך החמות. אכן זו עבודת פרך, לפעמים כפויית טובה, אבל כזאת שאי אפשר להפסיק...

      מחק