* / שרון פרידמן

וְהַלַּיְלָה חַיִּים מִשֶּׁלּוֹ לוֹ
כְּמוֹ אֵין לִי שְׁלִיטָה גַּם עָלַי בְּתוֹכוֹ.
וְהֵם רָצִים
פּוֹעֲרִים בְּכֹחַ שְׁמוּרוֹת עֵינַיִם
מְקַמְּטִים אֶת הַמֵּצַח דֶּרֶךְ הַלְּחָיַיִם
מְחַיְּכִים אֶת הַשְּׂפָתַיִם
מְמַלְמְלִים בְּאָזְנַי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁרָצִיתִי לוֹמַר.
לִפְעָמִים אַתָּה
מַדִּיר שֵׁנָה מֵעֵינַי.
הֵם רָצִים
וְהַלַּיְלָה בִּמְקוֹם לִנְסֹךְ שֵׁנָה
בּוֹרֵק בְּרָקִים מֵהַגָּרוֹן פְּנִימָה
מְהַבְהֵב מֵאֲחוֹרֵי הָעַפְעַפַּיִם
שׁוֹקֵט וּפוֹתֵחַ בָּמָה רְחָבָה וּמַזְמִינָה לַיָּמִים, וְיָמִים לִרְקֹד עָלֶיהָ
יָמִים שֶׁהָיוּ וְיָמִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ.
לָרֹב אֲנִי מַדִּירָה שֵׁנָה מֵעֵינַי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה