* / אביטל הררי

חָלַמְתִּי אוֹתְךָ יוֹנָתָן,
חָלַמְתִּי אוֹתְךָ בְּצִבְעֵי אַרְגָּמָן              
וְהָיִיתָ לִי מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא.
וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתַּנִּיחַ אֶת יָדְךָ עַל רָאשִׁי
וְעֵינֶיךָ יִסְפְּרוּ אֶת שְׁמִי,
וְלֹא סֻלָּם מַלְאָכִים וְלֹא אֶלֶף נָשִׁים
יַפְרִידוּ בֵּינִי וּבֵינְךָ.
חָלַמְתִּי אוֹתְךָ יוֹנָתָן
וּגְלִימָתְךָ הָיְתָה לִי לְבַיִת.
וּלְאָן שֶׁפָּנִיתִי
רַק אַתָּה, רַק אַתָּה, יוֹנָתָן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה