בקשה דחופה

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת בְּכָל לָשׁוֹן
לְסָרֵק אֶת שִׁירַי בְּמַסְרֵק צְפוּף שִׁנַּיִם
לִדְלוֹת מֵהֶם כִּנִים וּפַרְעוֹשִׁים
לְגַפֵּף וּלְמַשֵּׁשׁ אוֹתָם
אֲפִלּוּ לְהַטְרִידָם  מִינִית
רַק לֹא לְדַלֵּג עֲלֵיהֶם
לֹא לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם
זֶה הוֹרֵג אוֹתָם.


2 תגובות:

  1. אל דאגה אווה, שירייך נכנסים מתחת לעור ולעיתים אם מכאיבים. אי אפשר להישאר אדיש אליהם בשירך "וקמתי" נתת ביטוי לחוויה שדומה מאוד למה שעברתי. הלוואי ויכולתי לכתוב עליה כמוך.
    תודה לך
    חנה ק. רוט

    השבמחק
  2. תודה חנה על המילים היפות. העיקר שבסוף קמים!
    אוה

    השבמחק