שִׁיר אַהֲבָה / דוד ברבי

(בעקבות מוחמד עבדול וואהב)
           
חוֹשֵׁב עַל מִי שֶׁנִּשְׁכַּח וּבוֹרֵחַ
מִמִּי שֶׁנּוֹכֵחַ.
אֵין לִי פַּחַד מֵהַלֹּא יָדוּעַ
וּבְלַיְלָה מוּאָר בִּמְלוֹא הַיָּרֵחַ
אָבוֹא אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ הַצָּבוּעַ
בְּצִבְעֵי הָאֵין יָם,
וְשָׁם אֶזָּכֵר בְּדוֹדִי זַ'אק
שֶׁהָיָה מֵרִים עֵינָיו מַעְלָה לִרְאוֹת
אֵיךְ קוֹלוֹ יָצָא מִתּוֹכוֹ  
וּמַרְגִּישׁ אֵיךְ לִפְנֵי שָׁנִים
לִבּוֹ כִּוֵּן אֶל לֵב אֲהוּבָתוֹ
שֶׁאָמְרָה
"אַל תְּנַשֵּׁק אוֹתִי בְּעֵינִי
כִּי זוֹ תִּפְרֹם אֶת
אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ."



قصيدَةُ حُبّ
(على طريق محمد عبد الوهاب)

"بَفَكَّرْ في اللّي ناسيني وبانسى
إللّي فاكرني".
لا أَخافُ مِنَ المَجْهولْ
وفي ليلةٍ مُضاءَةٍ بالبَدْرِ التِّمّْ
آتي إِلى الْبَحْرِ الْمَفْتوحِ الْمُلَوَّنِ
بِأَلْوانِ اللّابَحْرْ،
وَهُناكَ أتَّذَكَّرُ عَمِّيَ جاك
الّذي كانَ يَرْفَعُ عَيْنَيْهِ لِيَرى
كَيْفَ خَرَجَ صَوْتُهُ من داخلِهِ
وَيُحِسُّ كَيْفَ قَبْلَ سَنَواتٍ
هَفا قَلْبُهُ إِلى قَلْبِ مَحْبوبَتِهِ
الَّتي قالَتْ:
"بَلاش تِبوسْني في عينيَّا
دي الْبوسَهْ في الْعينْ تِفَرَّقْ...".

מתוך ''פּוֹעֲלִים - סְנִיף קַלַנְסֻוַּה'', תרגום לערבית אחמד עאזם

5 תגובות:

  1. מיותר לגמרי. שיר עסקנות פוליטית ותו לאו.

    השבמחק
  2. תגובה מופרכת, לא מנומקת ולא לעניין.לא פלא שהמגיב מסתתר מאחורי "אנונימי".ולגופו של השיר:מעניין ולו היו בו רק שתי השורות:אבוא אל הים הפתוח הצבוע/בצבעי האין ים- דייני. חנה רוט.

    השבמחק
  3. תודה חנה רוט
    אכן תפסת את השיר בקרניו

    השבמחק
  4. "שהיה מרים עיניו מעלה לראות איך קולו יצא מתוכו". שהרי אנו מנסים להרים קול מלב האהבה ואליה, והמשורר הצליח בכך. תודה לדויד ששורר ותודה לפועם.

    השבמחק
  5. תודה לך מאד ארלט יקירה
    אכן חיבור ארץ ושמיים לב וקול
    נגעת יפה בשורה הזו

    השבמחק