כמה רעש/ עופר בור

יֵשׁ
בַּצַּמָּרוֹת הַלּוֹחֲשׁוֹת הַבְטָחָה לְעֶרֶב אַחֵר וּמְסֻדָּר

שֶׁל מַגָּבוֹת מְקֻפָּלוֹת
חֻלְצוֹת עַל קוֹלָבִים
כִּסּוּי מִטָּה פָּרוּשׂ
עַל כֻּרְסָא יְשָׁנָה בַּמִּרְפֶּסֶת
שׁוֹמֵעַ צִקְצוּקֵי צִיקָדוֹת
וְהֶהָרִים כְּחֻלִּים וּרְגוּעִים
הַלַּיְלָה
לֹא יָבוֹאוּ תַּנִּים

בֶּחָצֵר
שְׁאֵרִיּוֹת עָמָל
עֲגָלָה
גַּלְגַּל שָׁבוּר
יֵשׁ עוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לֶאֱסֹף
לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹאוּ גֶּרְמָנִים
לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲרָבִים
וְכָל הַיִּמָּחְשִׁמַּמִים

לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ לְהַגִּיעַ
אֶל הָרֹגַע שֶׁשָּׁט מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים
אֶל הָאוֹר הַנֶּעֱלָם
שֶׁיִּשָּׁבֵר לִי כְּבָר סוֹף סוֹף
הַשָּׁרָב הַזֶּה

קָשָׁה מְלֶאכֶת הָאֹשֶׁר
קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת
אֲנִי אוֹסֵף שְׁאֵרִיּוֹת לָעֲרֵמוֹת
מְלַקֵּט מִלִּים טוֹבוֹת
בְּתוֹךְ הַבָּלָאגָן וְהַלִּכְלוּךְ
מִי מְסֻגָּל לִרְאוֹת יְפִי פָּמוֹט יָשָׁן
אוֹ בְּדַל שְׂמִיכָה כְּחֻלָּה
שֶׁנִּחֲמָה פְּחָדִים

קָשָׁה מְלֶאכֶת הָאֹשֶׁר
קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת
בְּיִחוּד
לִמְבֻגָּר עָצוּב
שֶׁכָּל הַזְּמַן שׁוֹמֵעַ תִּקְתּוּקִים
וְגַרְגֵּרִים נוֹזְלִים מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו
בַּחֲדָשׁוֹת אָמְרוּ
שֶׁכְּבָר לֹא תִּהְיֶה לוֹ
הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת


2 תגובות:

  1. השיר העצוב והעייף הזה אוצר בתוכו רסיסי יופי ומאפשר גם לנו לראות בתוך הערבובייה"בדל שמיכה כחולה שניחמה פחדים"(כמה נפלא) רסיסי יופי קרובים לרסיסי אושר ומי יכול לייחל ליותר מזה? תודה!

    השבמחק
  2. איזה שיר נהדר עופר! אכן - קשה מלאכת האושר. לעיתים עד ללא נשוא. באופן פרדוקסלי - לקרוא את התחושות הקשות האלה, שמתקיימות גם בתוכי, בשיר, גורם לפיסת אושר להתגנב בחזרה. ואולי זה לא פרדוקס - אולי זאת מהות השירה? נפלא! תודה.

    השבמחק