בשנה הבאה לא אצפה / גד קינר קיסינגר

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה לֹא אֲצַפֶּה.

לַבִּלְתִּי צָפוּי כְּלוֹמַר

הָרִים אֶרְאֶה כְּצֵל הָרִים.

אֲכַסֶּה אֶת הַמַּרְאוֹת.

לֹא אֲדַמֶּה צֵל יָדֵךְ נוֹפֵל

עַל צֵל צִלָּהּ שֶׁל יָדִי.         

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה תִּלְמַד אַהֲבָתֵנוּ

לִחְיוֹת בִּמְשׂוּרָה

בְּצִינוֹק מַחְנִיק

עַל קְרֶקֶר צַר 

וְחִבּוּק לַחַץ.

כְּמַרְאוֹת מַרְהִיבִים שֶׁצִּלְּמוּ הַמֵּתִים

וְעַכְשָׁו כְּבָר אֵין לָהֶם שִׁמּוּשׁ

אַדְבִּיק אוֹתָךְ בְּאַלְבּוֹמֵי מֹחִי.

תּוּכְלִי לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁיָּבוֹא לְנַחֲמֵךְ

בַּשִּׁבְעָה

אֶת מַרְאֵךְ הַמַּרְהִיב כְּפִי שֶׁרָאִיתִי

טֶרֶם מוֹתִי וְעַכְשָׁו כְּאוֹצְרוֹת

הַפַּרְעוֹן וּמִקְנַת בֵּיתוֹ וּנְשׁוֹתָיו

עִמּוֹ הוּא נִקְבָּר

בַּחַיִּים בָּאַלְבּוֹם הַמָּהוּהַּ