הוֹלַנְדִּי אֶחָד, זֶה שֶׁבִּי,
הִמְרִיא לְיָמִים אֲחֵרִים, רְחוֹקִים
לְגַלּוֹת גַּלִּים, שְׁקִיעוֹת
מוּזָרוֹת,
רוּחוֹת רְפָאִים עַל הַמַּיִם.
אֶת
כֵּף הַתִּקְוָה הוּא יַקִּיף שׁוּב וָשׁוּב
שְׁבוּי אֱמוּנָה, אֲסִיר תּוֹחֶלֶת
לְהוֹכִיחַ קֳבַל עַמִּים וְעֵדֹת:
הִנֵּה אֲנַעֵר חַטָּאת מֵרִבְצוֹ,
תְּשׁוּקָתִי תִּמְצָא מְשִׁילוּת.
עַד אָז אַמְשִׁיךְ לְעוֹפֵף
צִפּוֹר בּוֹדְדָה, נוֹדְדָה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה