הימים יפים/ ארנה גל


הַיָּמִים יָפִים מֵאָז שֶׁנִּפְרַדְנוּ, אִמָּא, אַתְּ בַּמִּיתָה וַאֲנִי מִתְהַלֶּכֶת –

בּוֹחֶנֶת אֶת הַבְּרִיאָה – עֲמִידוּתָהּ – הָאוֹר הַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר – הַבְּהִירוּת.

הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁהַנּוּגוּת אֲפֹרָה,

וְהִנֵּה הִיא צְלוּלָה, עוֹמֶדֶת בְּעִקְּשׁוּת סְבִיבִי, עוֹטֶפֶת,

לְלֹא מִלִּים, לְלֹא שֵׁם,

נוֹכַחַת בְּכָל פְּנִיָּה,

מוּל עֵינַי, בְּעֵינַי, מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה