אַ גוטער זכּרון/ עודד בן-דורי*

 

סַבָּא שֶׁלִּי 

אָהַב מְאוֹד מְלָפְפוֹנִים

כְּבוּשִׁים בְּחֹמֶץ 

וְהָיָה מְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם לִשְׁנַיִם

לִכְלֵי רֶכֶב שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתָם 

לְבַקֵּר בַּמּוּסָךְ

וְכָאֵלֶה שֶׁמֵּאָז הַבִּקּוּר הָרִאשׁוֹן 

שָׁבִים וּפוֹקְדִים אֶת הַסַּדְנָה

מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם

עַד הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי

שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה

 

סַבָּא שֶׁלִּי הָיָה מְמַצְמֵץ

בִּשְׂפָתָיו 

מִתְעַנֵּג עַל פִּסַּת דָּג כָּבוּשׁ

פּוֹסֵעַ בְּכָל יוֹם

אֶל מְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ

הַסָּמוּךְ לְכָלבּוֹ שָׁלוֹם

וְנִמְנַע מִלְּבַקֵּר אֵצֶל הָרוֹפֵא

עַד שֶׁבַּעֲרֹב יָמָיו

פָּקַד לְרִאשׁוֹנָה אֶת בֵּית הַחוֹלִים

שָׁם בִּצְּעוּ בּוֹ אֶת 

הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי

מִמֶּנּוּ אֵין חֲזָרָה

 

*[זכרון טוב] 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה