ישועה
כְּשֶׁמִּימִי הִתְחִילָה לָלֶכֶת עַל הַמַּיִם
הִיא יָדְעָה שֶׁכֻּלָּם יַגִּידוּ:
"יֵשׁ לָהּ שִׁגָּעוֹן גַּדְלוּת"
אֲבָל זֶה לֹא הִפְרִיעַ לָהּ,
זֶה נִרְאָה לָהּ עָדִיף
עַל שִׁגָּעוֹן יַלְדוּת.
מִימִי רָצְתָה סוֹף סוֹף לִגְדֹּל:
דֶּרֶךְ הַיָּם הַלַּחָה
אָסְפָה בְּרֹךְ אֶת פְּסִיעוֹתֶיהָ
וְהִרְשְׁתָה לְלִבָּהּ
לִהְיוֹת גְּבַה גַּלִּי.
שיר ממזרי.
השבמחקיונה
יופי של שיר
השבמחקהמשחק בשיר בין ''שגעון גדלות'' לבין הרצון לגדול, בין ה''מופרעות'' לבין ההתבגרות מאוד יפה. התמונה של מימי הולכת על המים כמו ישו-מקסימה
השבמחקמקסים. מה שמבחוץ נראה כשיגעון, מבפנים זו רק סערה שאפשר לגדול ממנה. אפשר להניח שגם על ישו נאמר שיש לו שיגעון-גדלות... אני אוהבת את הטון והמבט שלך.
השבמחק