פחד חדש
אֵשֵׁב.
כַּפִּית בְּיָדִי
אֲעַרְבֵּב וְאֶבְחַשׁ אֶת לֶבֶּן הַיֵּאוּשׁ
אוֹרִישׁ פְּקֻדּוֹת אַחֲרוֹנוֹת
וַאֲמִירוֹת שֶׁל דְּוַי
טוֹב מוֹתִי מֵחַיַּי
אֲבָרֵךְ נִינַי הַנִּפְחָדִים
רְאוּ בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם
אֶרְאֶה אוֹתָם יוֹנְקִים
מִטַּל שָׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ
הַיְשֵׁר לְתוֹךְ הַסִּיּוּטִים.
עָפִים.
קוֹרְמוֹרָנִים מֵאוּקְרָאִינָה לְעָדֶן
עָבְרוּ אֶת הַמַּסְלוּל מֵעַל לַשֶּׁבֶר הָאָרֹךְ
הַמְחַבֵּר אֶת סוּרְיָה הַגְּדוֹלָה
עִם אַפְרִיקָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת.
הֵם נוֹחֲתִים בְּצַמָּרוֹת
בְּמַסְלוּלִים הַמּוּבָנִים לְצִפֳּרִים בִּלְבַד
לְהַעֲבִיר אֶת שְׁעוֹת הַלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ הַנְּדוּדִים
שֶׁל הָאָבִיב אוֹ שֶׁל הַסְּתָו אוֹ הָאָבִיב הַבָּא.
לְכָל אֶחָד עָנָף
וְאֵין שֵׁם קֵן.
אֲנִי אֹמַר:” הִנֵּה הוּא שָׁב אֶל חַלּוֹנִי."
"זֶה לְא אוֹתוֹ הַקּוֹרְמוֹרָן" יִלְחַשׁ לִי בְּנִי
וִיְחַפֶּה "זֶה לֹא אוֹתָהּ הַאוּקְרָאִינִית."
אֲבָל פָּגַשְׁתִּי כְּבָר אֶת הַעָדֶנִית
נָכוֹן שֶׁפָּגַשְׁתִּי?
עוֹלָה.
לְאַט לְאַט עוֹלָה הַיָּד עִם הַכַּפִּית
יוֹרֶדֶת וּבוֹחֶשֶׁת.
עָפִים מִתְגַּלְגְּלִים
הַכִּסְאוֹת פּוֹנִים
בְּמַעְגָּל רָחָב וְנִצָּבִים מוּל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָנוֹת
עוֹלוֹת עַצְרוֹת הַקּוֹרְמוֹרָנִים לַשָּׁמַיִם
חָגוֹת חָגוֹת וְנוֹחֲתוֹת
מָה שֶׁכָּל שֶׁכָּךְ רוֹצֶה לְהֵאָמֵר
אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לַחֲצוֹת
אֶת תְּהוֹמוֹת הָרְגִישׁוּת
נֶחְבָּט בְּפִתּוּלֵי הַהֲגַנָּה
כְּמוֹ מְשֻׁרְיָנִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר
עַכְשָׁו נֵלֵךְ לִישֹׁן
נִבְחַשׁ
לָבָן לָבָן הוּא מְטַפְטֵף מִזָּוִיּוֹת הַפֶּה
מְלַטְּפוֹת מִקְצוֹעִיוֹת וְרַחֲמָנִים מְדֻפְּלָמִים
פּוֹסְעִים גַּרְבַּיִם אוֹרְטוֹפֶּדִיוֹת
וּמַטְמִינִים שְׁתִילִים שֶׁל כַּפִּיוֹת בְּמִסְתְּרֵי פִּיּוֹת
זוֹרְעִים בָּהֶן זְרָעִים שֶׁל לֶבֶּן
שֶׁיִּנְבְּטוּ מָחָר
בַּאֲרוּחַת הַבֹּקֶר
שׁוֹכֵב וְעָף.
נָקוּם
מָחָר נָקוּם
לִמְלֶאכֶת הַשִּׁקּוּם
לָשֶׁבֶת וְלָקוּם
הַיְצִיאוֹת שֶׁמְּסַמְּנוֹת אֶת הַקִּיּוּם
לָשֶׁבֶת וְלָקוּם
הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא בִּמְחוֹל כִּסְאוֹת הַתַּחְבֹּשׁוֹת הַחֲגוֹרוֹת הַמַּדְבֵּקוֹת הַקֻּפְסָאוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת
בּוֹחֵשׁ וְשָׁר וּמְכַסֶּה בִּנְשִׁיקוֹת
כְּפָפוֹת יָדַיִךְ הַלְּבָנוֹת
עַכְשָׁו יוֹשֵׁב תּוֹדָה לַצֶּוֶת הַמָּסוּר עַכְשָׁו לָקוּם.
עָטוּף וּמְחֻתָּל אֲנִי יוֹנֵק תִּקְוָה
שֶׁעוֹד אֶמְצָא אֶת הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה
עַכְשָׁו יוֹשֵׁב
אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד דָּבָר
סוֹף סוֹף תַּגִּיעַ הָאַחַת
תִּשַּׁק עוֹרְפֵּךְ וּתְרַפְרֵף אֵלַי
עַכְשָׁו לָקוּם
עַכְשָׁו לָעוּף
לַחֲזֹר אֶל הַמּוֹלֶדֶת
וּבַצְּרִיחָה הַמִּתְרַחֶקֶת בְּדִמְדּוּמֵי הַהַכָּרָה לִפְנֵי שֶׁנִּפָּרֵד
הַאִם הָיִיתִי בֶּאֱמֶת?
שיר קשה וכואב על הזדקנות ההורים. כולנו, כנראה, מתחילים וגם מסיימים את החיים מחותלים... בפחד....
השבמחקשיר מקורי, רב דמיון והשראה, מכיל הרבה - טשטוש ההכרה בזקנה, איבוד הכבוד, היחס אל הזקנים - של קרובי המשפחה ושל המטפלים המקצועיים, תיאור מקסים של הקורמורנים – עפים כמו האסוציאציות בשיר '' כְּמוֹ מְשֻׁרְיָנִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר'' ויש עוד. מאחורי הכול - הרהורים קיומיים על מהות החיים והמוות.
השבמחקהשפה בשיר מתחלפת בין אירוניה, לריחוק לחמלה גדולה. גם נקודות הראות מתחלפות - של הזקן, של קרובי משפחתו, של צופה מהצד.
יש צרופים נפלאים: ''לבן היאוש'' ''לִמְלֶאכֶת הַשִּׁקּוּם''(חנוך לוין-מלאכת החיים) ועוד ועוד.
מבנה השיר עם המלה הפותחת מקורי ומחבר יפה בין כל חלקי השיר.
עופר, שיר נפלא, מעין - כל מה שרציתי לומר ועכשיו אני יכול. איזה משפט נפלא: לכל אחד יש ענף ואין שם לקן.זה מאוד מרגש לקרוא משהו של מישהו שהכרת ועכשיו אחרת...אביה עוזני
השבמחקממש ראיתי במוחי תמונות (של כפיות שתולות במסתרי פיות של סיפורי חיים) שזור וומחובר ישיר בלי בושה, נהנתי לקרוא
השבמחק