*
בְּשׁוּלֵי הַיּוֹם
לְהִתְרַוֵּחַ עַל מִרְפְּסוֹת גּוּפִי הַפּוֹנוֹת מַעֲרָבָה
כְּשֶׁרוּחַ נוֹשֵׂאת עִמָּהּ עֵשֶׂב יָם כָּסוּחַ
וּמְאִטָּה תְּנוּעַת הָאֲנָשִׁים וְהַכְּלָבִים בַּשְּׂדֵרוֹת
יְלָדִים שָׁבִים מִקַּיְטָנָה אֶל זִכְרוֹנוֹתַי
תִּיקֵי רַחֲצָה לַחִים נוֹדְפִים
רֵיחַ קְרֶם שִׁזּוּף,
טַעַם כְלוֹר בַּשֵּׂעָר אָסוּף בְּגוּמִיָּה צִבְעוֹנִית
כַּמָּה גָּדוֹל הַחֹפֶשׁ
ביטוי חזק של געגוע
השבמחקדרך זכרון וריחות
כמו שנחוש את חמיצות הלימון רק על ידי מבט
כך הכותבת מתארת געגוע דרך קשר הרוח המערבית הבאה במקרה שלנו מהים וגורמת לכותבת לעלות בזכרונה תמונות מהעבר שנעים לה לזכור
ברבי דוד
סיון
השבמחקשיר מצויין
כולו מלא רוח ים תנועה וריח.הכי אהבתי את הביטוי "מרפסות גופי" מקורי וממחיש את התנועה לכיוון החוץ..השימוש בדברים הפשוטים כמו הכלור וקרם השיזוף הגומייה בשיער-אפשר לראות את הילדה נוגסת בקצוות שערותיה בפיזור נפש וטועמת את הכלור.-תנועה כל כך מוכרת של ילדות .ואיך חשבנו בתמימות שהחופש כל כך גדול..
אוה
אוה
השיר מדלג בין תחושות גוף לריחות ברכה ושדות, בין תמונה של ילדים חוזרים מקייטנה לבין זיכרונות הכותבת - יפה ועשיר. תיאור החזרה מהקייטנה מקסים. המשפט המסיים עם ההיפוך של הביטוי – ''החופש הגדול'' רב משמעי: גם מדבר על החופשה, גם כמה היינו חופשיים כשהיינו ילדים וגם כמה גדול החופש לכתוב את זה.
השבמחקתמונה עשירה ומלאת פרטים ממלאה את כל החושים, אני בהתחברות טוטאלית לחופש שלך.
השבמחקסיוון - התאור בהחלט משכנע ורב חושי. בעיני השורה המעניינת היא האחרונה שיש בה מעט חיוך מריר של המבט העכשווי. היא רומזת ומסקרנת והיא מבקשת מעט הרחבה והעמקה
השבמחק