במספּרה / נורית פרי


תַּחַת כּוֹבַע הַיִּבּוּשׁ
מִצְחִי מִתְאָרֵךְ, מִתְגַּבֵּהַ
חַיְזָר זִכָּרוֹן
שֶׁתָּאִים רַבִּים מִתְוַסְּפִים לוֹ                    
מַחְסְנֵי תְּמוּנוֹת
חֲלוֹמוֹת
יְמֵי שֶׁמֶשׁ מְסוּנְוָרִים
אֲנִי מְטַיֶּלֶת בַּמֶּרְחָק הַחַם שֶׁבֵּין קָדְקוֹדִי לְעֵינַי
כִּבְאֶרֶץ זָרָה
שִׁלְטֵי פָּנֶיךָ פְּזוּרִים, מַסְבִּירֵי פָּנִים
לַתַּיָּר

אֲבָל הַחֹם מַתְחִיל לְהָמִיס
הַצִּלְצוּל נִשְׁמַע
וַאֲנִי מוּצֵאת לַחָפְשִׁי
מַבִּיטָה בִּדְמוּתִי הַקְּטַנָּה בָּרְאִי
וְשׁוּב אֵינִי זוֹכֶרֶת
אֶת מַבָּט עֵינֶיךָ

תגובה 1:

  1. אהבתי מאד את שלושת השירים בגליון.. עושים חשק ללכת למספרה...
    ספציפית אהבתי במיוחד את הטיול במרחק שבין הקודקוד לעיניים.. חוויתי אותו כטיול בין הרציונל וההיגיוון בקודקוד, למעיינות הרגש בעיניים, ראי הנפש. מעין מרחב ביניים שמאפשר שקיעה בחלומות ובזכרונות...
    מעניין בעיני המבט אל המציאות בסוף, שמצד אחד משחרר ומוציא לחופשי ומצד שני מביא לשכחה.. (או שאולי זה אותו צד?)

    השבמחק