מְאֻחָר / ענת חנה לזרע


מֵעוֹלָם
לֹא הֵבֵאתִי יֶלֶד לָעוֹלָם
עַל אַף שֶׁבָּאתִי אֵלָיו
כְּשֶׁאֲנִי מְצֻיֶּדֶת,
אִשָּׁה חֲמוּשָׁה.
זֶה מוֹתִיר לִי זְמַן
רַב, גָּדוּשׁ וּמֻפְרָז
לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה
שָׁם אֲנִי רוֹאָה
אֶת הַשָּׁעָה.
וּבְכֵן, מְאֻחָר

14 תגובות:

  1. ענת יפה את כותבת
    בשיר הפשוט לכאורה הזאת אפשר להרגיש את עוצמת הכאב

    השבמחק
  2. שיר יפיפה, במעט המילים מצליחה המשוררת ליצוק רוב רגש ועצב

    השבמחק
  3. ענבל אשל כהנסקי15 במאי 2012 בשעה 16:45

    פשוט ישיר וכואב עד דמע. אין לי מה להוסיף.

    השבמחק
  4. שיר ישיר ומדוייק ובזה עוצמתו. תחושת ההחמצה כל כך חזקה שאינה זקוקה למטאפורות ולדימויים. צלול, כואב ויפה.
    תודה
    חנה

    השבמחק
  5. גן ונוגע וכל כך יפה.
    מזי

    השבמחק
  6. גל קוסטוריצה16 במאי 2012 בשעה 10:38

    יפהפה, ענת. יפהפה פנים וחוץ.

    השבמחק
  7. שיר יפה ומתומצת.

    השבמחק