קח נא את בנך /אחו כהן

קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ
קַח אֶת כָּל אֲשֶׁר-הִשְׁלַכְתָּ
עַל נַפְשׁוֹ,
אֶת עֲרֵמַת הַחֲלוֹמוֹת-שֶׁחָלַמְתָּ
וְעָרַמְתָּ בִּשְׁמוֹ,
קַח אֶת הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר-בָּנִיתָ לוֹ
לִפְרֹחַ בָּהֶם בָּאֲוִיר וְלִפֹּל מֵהֶם בַּעֲבוּרְךָ
קַח אֶת אֲשֶׁר-נִכְשַׁלְתָּ בּוֹ וְהִתְאַוֵּיתָ אֵלָיו
וְאֶת אֲשֶׁר תֵּעַבְתָּ-בְּךָ וְאָבִיתָ-לוֹ בְכָל מְאֹדְךָ
וּלְמֹרַת רוּחוֹ,
קַח אֶת כָּל אֲשֶׁר-הֵצַקְתָּ לוֹ וְיָצַקְתָּ-בּוֹ
לִנְטֹעַ אוֹתוֹ עָמֹק-עָמֹק בִּפְחָדֶיךָ
שֶׁלֹּא יִשְׂגֶּה מִמְּקוֹמוֹ וּלְבַל יְלַבְלֵב בִּשְׁבִילָיו,
פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב-אַחֵר וְיוֹתֵר מִמְּךָ לֶאֱלֹהָיו - -
וְלֵךְ-לְךָ אֶל הַמָּקוֹם-שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יָכֹל,
וּלְמַד שֶׁהוּא-הִנּוֹ וְשֶׁאֵינוֹ-אַתָּה
וּפְשֹׁט מֵעָלֶיךָ שְׂלָמוֹת שֶׁל טוּב-לֵבָב
שֶׁלָּבַשְׁתָּ בְּאַהֲבָתְךָ-אוֹתְךָ עַל-פָּנָיו
וְהַבֵּט אֶל תּוֹךְ עֵינָיו
וּרְאֵה-אוֹתוֹ כְּמוֹתוֹ עַכְשָׁו
וְהַנָּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת
וְאֶת-הָאֵשׁ,
וּבִלְבָבְךָ,         בַּקֵּשׁ
סְלִיחָה.






21 תגובות:

  1. מרשים מאוד אחו!
    מאת אביב מויאל

    השבמחק
  2. מצויין לגמרי ואף נכון לעניות דעתי הנבוכה להודות.

    השבמחק
    תשובות
    1. זו מירי פליישר. הסבכתי עם האופציות לזיהוי.

      מחק
    2. תודה מירי. אחרי שמודים חולפת המבוכה, לא?

      מחק
  3. השימוש בסיפור העקידה כאן מקורי ומרגש מאין כמותו. מדובר בעצם בעקידה הפוכה - האב עוקד את עצמו מתוך בנו ומשחרר אותו לחופשי מעול הציפיות ופחד האכזבה בה במידה האב משתחרר ממשא האשליה שיוצא חלציו יגשים את כל מה שלא העיז האב להגשים בעצמו. "לֵךְ-לְךָ אֶל הַמָּקוֹם-שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יָכֹל" הציווי האלוהי אל אברהם שהרחיק אותו מהמקום הנוח והמוכר אל מחוזות חדשים בעקבות האמונה משמש את הדובר בשיר באותו אופן, אלא שהפעם לא מדובר באמונה באל היחיד אלא באני היחיד שיש לו לאדם- הוא עצמו. שיר עוצמתי ומרגש מאין כמוהו בכנות שלו ובאומץ להתוודות על מה שלדעתי כל הורה חש וחושש להודות בו.
    ישר כח אחו :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. איציק יקר, צריך אותך יותר קרוב... :)
      תודה על ההארות וההבחנות המדויקות.
      אחו

      מחק
  4. אחו, שלום וברכה ~(איזה שם מקורי ~ אָחוּ ~ וגם מקום נפלא לרעות שירה!)
    אני מזדהה עם תגובתו של איציק שחר- אכן, שירך אמיץ ומרגש.
    מבחינת כלי השיר ושפתו, אני חושבת שאתה מפסיד את הנגינה המיוחדת של השפה המקראית וגם את הדגשים של קצב המשפטים שיש בהם רעיונות מתפתחים של רגש אישי ונבואי גם יחד - כאשר אתה מחבר במקף קטן, שבדרך כלל משמש לחבור של שייכות כמו "בית כנסת" וכו', צמדי מילים צמדי מילים שכל אחת מהן יש תפקיד עצמאי משלה במבנה המשפט.
    לדעתי מיותר השימוש הזה במקף - ["קַח-נָא/ אֶת-בִּנְךָ/ אֶת-יְחִידְךָ/ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ/
    .........אֲשֶׁר-הִשְׁלַכְתָּ/] ...כמעט בכל שורות השיר, והם עוצרים את שטף מחשבת השיר.
    המשפט;"פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב-אַחֵר וְיוֹתֵר מִמְּךָ לֶאֱלֹהָיו - -" מסורבל ויכול להיות חזק יותר כך: פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה מִמְּךָ
    לֶאֱלֹהָיו -
    בהמשך; "וְלֵךְ-לְךָ אֶל הַמָּקוֹם-שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יָכֹל," חסרה מילה לדעתי, והייתי מוסיפה כך:
    לֵךְ-לְךָ אֶל הַמָּקוֹם-שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יָכֹל לוֹ' - כך האמירה הופכת חדה יותר ורב-משמעית.
    סופו היפה של השיר: "וּבִלְבָבְךָ, בַּקֵּשׁ/ סְלִיחָה." יכול להיות חזק יותר כך:
    וּבִלְבָבְךָ, בַּקֵּשׁ את
    ה-סְלִיחָה.
    יישר כוח! ~רוחה

    השבמחק
    תשובות
    1. תיקון:
      המשפט הבא יצא חסר את הכוונה בתגובה שלי, והוא צריך להיות כך:
      המשפט;"פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב-אַחֵר וְיוֹתֵר מִמְּךָ לֶאֱלֹהָיו - -" מסורבל ויכול להיות חזק יותר כך:
      פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב מִמְּךָ
      לֶאֱלֹהָיו -
      כמו כן, בשורה האחרונה מיותר המקף אחרי ה' הידיעה, צ"ל כך:
      וּבִלְבָבְךָ, בַּקֵּשׁ את
      הַסְּלִיחָה.

      הנ"ל

      מחק
  5. רוחה שלום,
    תודה רבה מאוד על תשומת הלב המדוקדקת והמפורטת.

    ראשית, מסכים בעניין ריבוי המקפים. הכוונה הייתה ליצור תיבות במקומות בהם אין שייכות או סמיכות דווקא, כמו בית-כנסת, אלא הדגשה. במקרה זה, התוכחה של האדם המתבונן אל עצמו ומכה באצבע על חזהו-הוא עם כל מילה נאמרת (פעולה הנחשבת אלימה ופולשת כאשר מבוצעת במישהו אחר). בהחלט יתכן שיש מקום להתבונן ולהסיר מיותרים.

    פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב מִמְּךָ :: זו הליכה של הנער למקום בלתי נסלח. עדיין, זהו מקום מוכר! אנחנו יודעים לזהות (ועל כן לשייך) את המקום הזה, לכאורה יודעים עם מה אנחנו מתמודדים כאן.

    פֶּן יִהְיֶה חָלִילָה טוֹב-אַחֵר וְיוֹתֵר מִמְּךָ :: מדגיש בעיני את הפחד מהליכה של הנער למקום שכבר לא אוכל לזהות עוד. לעבר "טוֹב-אַחֵר". הרי ממילא יהיה טוב ממני. אך עדיין אני יכול לשלוט במקום הזה, להתמודד עם הקונפליקט.
    ומה אם, שומו שמים, יפנה אל עצמו ויהיה "טוֹב-אַחֵר"? שאיני יודע מהו ואיני יכול לזהות? אנא אני בא אז?

    וְלֵךְ-לְךָ אֶל הַמָּקוֹם-שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יָכֹל :: אכן התוספת "אֵינְךָ יָכֹל לוֹ" הופכת את העניין לברור וחד יותר, אלא שלטעמי דווקא מצמצמת את מרחב האפשרויות במקרה זה.
    ההתמודדות בסופו של דבר אינה מולו, מול הילד, אלא מול עצמי בלבד. עלי ללכת אל המקום שבו אני איני יכול. איני יכול להסכים, איני יכול לקבל. איני מוכן לקבל!

    האם יכול להתבונן פנימה ולהתמודד עם הפחדים האלו, שלי? האם יכול להתמודד עם ההבנה שלא הכל בשליטתי? האם מסוגל להסכים לה? האם מוכן לאהוב אותו כפי שהוא רוצה להיות - ולא כפי שאני דורש עבורו? (הרי אותה אצבע פנתה קודם אליו).

    בקשת הסליחה אינה ממנו. אינה אי שם בחוץ. היא הרכנת הראש בפני עצמך, בפני מה שלא הבנת קודם - ואתה זוכה להבין עכשיו.

    תודה פעם נוספת בעד המלים החמות
    אחו

    השבמחק
  6. אני לא מבינה גדולה בשירה,
    ודאי שלא יכולה לנתח את השיר או לתת הערות לכותב.
    אבל השיר הזה נוגע .
    עוצמתי .
    מרגש.
    חזק.
    אמיתי.
    כואב.

    השבמחק
    תשובות
    1. ורד, קצרה וקולעת. לא צריך יותר.
      תודה
      אחו

      מחק
  7. השיר מופלא.
    הוא מושלם בעיני.
    אין בו מילה אחת מיותרת.
    ולא צריך לתקן כלום. לא מקף ולא פסיק. כולם שלך ואת כולם בחרת כיוצר.
    לא אהבתי (לשון המעטה) את ההצעות לתיקון והרי יש לך את כל החופש האמנותי לכתוב מה ואיך שתרצה.
    שיר נהדר.
    נהניתי מכל מילה, השוואה, רמז, פסיק ומקף.
    שיתפתי חברים שהתענגו לפחות כמוני.
    אמשיך לעקוב אחר יצירותיך.
    אסתי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אסתי. בעד החום. בעד השיתוף!
      יקר מפז.
      אחו

      מחק
  8. אחו יקר,
    תודה גדולה שחשפת בפני את שירתך.
    אני מצטטת את איציק שחר:
    שיר עוצמתי ומרגש מאין כמוהו בכנות שלו ובאומץ להתוודות על מה שלדעתי כל הורה חש וחושש להודות בו.
    בעיני- קלעת בול! נגעת בדיוק באבן היסוד של ההורות...
    נהנתי.
    דגנית

    השבמחק
  9. אחו היקר!
    לבד מנגינה מעשירה - הינך עשיר גם בשירה!
    כל כך נכון רעיון משפטיך, עד כי צריך להפנות את המאכלת גם אל האני-עצמי,
    על מנת להגן על בני/בתי - מפני עצמי.
    עתים אנו ההורים חושבים ופועלים "בשמם" של ילדינו,
    ועתים אנו גם חוטאים בכך, ובתוך אלה - לא תמיד אומרים/מתכוונים "סליחה".
    מקווה שה"מאכלת" לא תשאיר צלקות נפש כואבות מדי בילדים, אלא רק בנו ההורים.
    אז - "תודה"!
    ישראלי (...מהילדות ההיא).

    השבמחק
  10. מרגש
    נוגע
    וכל כך נכון.

    בהערכה רבה
    וזיכרון ישן
    טלי

    השבמחק
  11. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  12. https://iton77.com/?p=4072

    ספר השירה "המקומות הקדושים" ראה אור בהוצאת ספרי עיתון 77 בספטמבר 2019, סמוך לערה"ש התש"ף.

    השבמחק