מוֹשֶׁכֶת אֶת גּוּפָהּ מֵעַל מַעֲקֵה הַבֵּטוֹן
מְנַסָּה לִמְצֹא אֶת קְצֵה הַהַר.
הֵיכָן שֶׁנִּגְמָרִים הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים וּמַתְחִילִים
הַכְּבִישִׁים הַמְּפֻתָּלִים,
זַנְבוֹת לְטָאוֹת שֶׁאִבְּדוּ אֶת גּוּפָן.
יֵשׁ חֲפָצִים בַּעֲלֵי תְּכוּנוֹת לַוְיָנִיּוֹת
הֵם מְשַׁיְּטִים בֶּחָלָל וְנֶעֱלָמִים.
רַק קוֹסְמוֹנָאוּטִים קְטַנִּים שֶׁל הָאָבָק
שׁוֹרְצִים בְּכָל מָקוֹם.
מִלִּים יוֹצְאוֹת מִסְּבַךְ רֹאשָׁהּ
כְּמוֹ אִטְרִיּוֹת מִסִּיר.
הַסֶּכֶר פָּרוּץ אֲבָל דָּבָר לֹא מִתְגַּבֵּשׁ.
הַכֹּל נָמֵס, סֻכָּר בְּמַיִם.
נִזְכֶּרֶת בִּמְצוֹפֵי הַגֻּמִּי הַגְּדוֹלִים. אֵיךְ רֹאשָׁהּ
טָבַל בְּמַיִם
וְרַעַשׁ הַיְּלָדִים נֶעֱלַם לְאִטּוֹ,
רַק תְּנוּדוֹת קַלּוֹת נוֹתְרוּ
בַּחֶלְזוֹנוֹת שֶׁל הָאָזְנַיִם.
שָׁם עַל הַקַּרְקָעִית שָׁכְבָה, מְלַטֶּפֶת אֶת הַקֹּר הַנָּעִים
שֶׁל אֲרִיחֵי הַקֵּרָמִיקָה הַיְּרַקְרַקִּים.
כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת עֵינֶיהָ, רָאֲתָה אֶת הַקַּו הֶעָדִין נִשְׁבַּר
מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה.
שָׁנִים הִיא נָעָה לְעֵבֶר אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה, עוֹצֶמֶת עֵינַיִם
וּפוֹקַחַת בִּבְהָלָה.
הִיא כְּבָר לָמְדָה, אָסוּר לִצְלֹל יוֹתֵר מִדַּי
גַּם נְסִיעוֹת קְצָרוֹת מְעַיְּפוֹת אוֹתָהּ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה