יַלְדוּת / אורית צמח

בְּרַגְלַיִם גַּסּוֹת דָּהַרְתִּי
לְהָשִׁיב שִׂמְחַתְכֶם הַמִּתְפָּרֶצֶת
אֶל הַתֶּלֶם הַנִּשְׁכָּח.
נִבְהַלְתִּי
כָּל כָּךְ.

הָיִיתִי צְרִיכָה לִצְחֹק בְּפֶה גָּדוֹל
לִצְחֹק עַל הַכֹּל.

הָיִיתִי צְרִיכָה לָרוּץ וְלִקְפֹּץ,
לְחַבֵּק וְלִמְחֹל.

אַךְ זֵרַזְתִּי אֶתְכֶם אֶל הַקִּירוֹת
וְשָׁטַפְתִּי אֶת הַחוֹל וְאֶת שִׁבְרִי הֶעֱלִים
אֶת רֵיחַ הַתַּפּוּז וְאֶת כָּל הַצְּבָעִים
וְנִגַּבְתִּי הֵיטֵב
כָּל עֵדוּת לַיַּלְדוּת שֶׁלָּכֶם.


תגובה 1:

  1. חשבון נפש נוקב. כתוב נפלא. חנה.

    השבמחק