שִׁיר לְעָמְרִי וְגַל / עדי הלמן

אֲנִי זוֹכֶרֶת

אַחֲרֵי הַפְּרִידָה

הָיִיתִי בָּאָה אֲלֵיכֶם לַדִּירָה בִּרְחוֹב הַמַּעֲלוֹת

וְהָיִינוּ שׁוֹתִים יַיִן

וְצוֹחֲקִים

וְהָיִינוּ מִתְחַבְּקִים

וּבוֹכִים

וְאָהַבְתִּי אֶתְכֶם אַהֲבָה שֶׁהִרְחִיבָה לִי אֶת הַלֵּב

וּמֵאָז הוּא לֹא הִתְכַּוֵּץ

כְּמוֹ חֻלְצָה שֶׁשָׁאַלְתִּי מִכֶּם

וְהַבַּד נִמְתַּח

עַד שֶׁאֲמַרְתֶּם

לֹא חָשׁוּב, תַּשְׁאִירִי אֶצְלֵךְ.