בֵּיְגְּל מְחַרְבֶּנֶת עַל הַשִּׁירָה / אופיר מלכי

לְיַד בֵּיתֵנוּ, בִּרְחוֹב בְּיָאלִיק

פַּארְק דֶּשֶׁא.

בְּכָל יוֹם אָנוּ מוֹצִיאִים אֶת בֵּיְגְּל לְטִיּוּל בַּפַּארְק

שֶׁנִּמְצָא בִּשְׂדֵרַת אֶלְזָה לַסְקֶר שִׁילֶר.

וְיוֹצֵא שֶׁהַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ ,

לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בְּיוֹם,

מְחַרְבֶּנֶת בְּאֹפֶן לִירִי.

 

וּבִזְכוּת הַדֶּשֶׁן שֶׁל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,

הָעֵצִים מְקַבְּלִים גָּוֶן עֲסִיסִי שֶׁל יָרֹק

וְהַדֶּשֶׁא מִזְדַּהֵר.

וְגַם הַמְּשׁוֹרֶרֶת יֵשׁ לָהּ עַל מָה לִכְתֹּב.

 

 

 

 

3 תגובות:

  1. אופירוש שיר מקסים, ולא אכפת לי שחרבנה על שירים 😀

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. תודה שלי המקסימה. קלטת את ההומור. ואת הקשר בין הגופני ללירי בין הנפש לרוח ובין החיים ליצירה. תודה. רבה

    השבמחק