אֵיךְ לִקְרֹא שִׁירָה / חגית קופפר צ'רקה

לְאַט

הֲכִי טוֹב בְּקוֹל.

לְהִשָּׁמַע טִבְעִי

לְהִזָּהֵר לֹא לִפֹּל

לִדְרָמָה

לֹא לְהִשָּׁמַע נִזְהָר

בְּרֶצֶף

לֹא לִבְלֹעַ מִלִּים

רַק סִימָנֵי פִּסּוּק

אִם יֵשׁ

וְלֹא לִנְשֹׁם

שֶׁתְּיַלֵּד מִלָּה אֶת אֲחוֹתָהּ

(הִתְעַלֵּם רֶגַע מִכָּל נוֹזְלֵי הַגּוּף סָבִיב)

כְּמוֹ מִטְפָּחוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מִפֶּה שֶׁל קוֹסֵם

כָּל נְשִׁימָה מַפְרִיעָה וְלָכֵן

הִצְטַעֵר שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם

נַסֵּה לִהְיוֹת קוֹל הַשִּׁיר

הַשִּׁיר נָחָשׁ, וְאַתָּה הַנֶּשֶׁל שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּא נֶחֱלָץ

אוּלַי עָדִיף לֹא בְּקוֹל

רַק בָּעֵינַיִם

(כָּךְ מִתְגַּבְּרִים עַל מִגְבְּלוֹת הַגּוּף)

אֶפְשָׁר לְהִתְעַכֵּב

בַּמְּקוֹמוֹת הַכּוֹאֲבִים

לְמַשֵּׁשׁ שָׁם בַּעֲדִינוּת

 

אוֹ לְגָרֵד פֶּצַע בְּצִפֹּרֶן

כֵּן לִבְלֹעַ. אַף אֶחָד לֹא עוֹקֵב אַחֲרֶיךָ.

לִסְפֹּג אֶת הַשִּׁיר אֶל תּוֹכְךָ

לִהְיוֹת הַשִּׁיר.