* / מרדכי שרי

אֲנִי לֹא סִפַּרְתִּי. אַבָּא לֹא סִפֵּר. אִמָּא לֹא סִפְּרָה. לֹא שָׁאַלְתִּי.

אַבָּא לֹא שָׁאַל. אִמָּא לֹא שָׁאֲלָה. בְּלִי כְּאֵב, בְּלִי לֶקַח,

דְּמוּיוֹת מִשְׂחָק עַל צַג הַטֵּלֵפוֹן הֶחָכָם.

כַּמָּה טִפֵּשׁ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת?

אֲנִי שַׂחְקָן בְּתֵאַטְרוֹן יָחִיד בִּמְבוֹךְ מַרְאוֹת

בַּחֲשֵׁכָה שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲשֵׁכָה.

כַּמָּה עִוֵּר אֶפְשָׁר לִהְיוֹת?

אִם יָדַעְתִּי לָגַעַת שָׁכַחְתִּי.

גּוּפִי לֹא מַבְדִּיל עוֹד בֵּין עֹנֶג לִכְאֵב,

בֵּין הַכֹּל לְשׁוּם דָּבָר,

אֲבָל גַּעֲגוּעַ הוּא מַרְגִּישׁ.

כַּמָּה לְבַד אֶפְשָׁר לִהְיוֹת?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה