עפרה קליגר

*
אָבִי, לְאַחַר שֶׁעָלִיתָ בַּעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה
בְּמַעֲלֶה שְׁבִיל הֶחָלָב,
פָּרַשְׂנוּ שְׂמִיכוֹת עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ
בְּיוֹם קַיִץ עַל הַחוֹף.
הָעֵינַיִם צָרְבוּ, הַגּוּף נָטַף זִכְרוֹנוֹת.
אַחַר הוֹצֵאנוּ אֲבָנִים מִכִּיס הַמָּרָה
וְהֵטַחְנוּ אוֹתָן זֶה בָּזֶה
עַד שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר.

8 תגובות:

  1. עפרה
    שיר כואב, כתוב נפלא. נכנס ישר לבטן

    השבמחק
  2. יפה מאד
    בשיר קצר הצלחת לתת לנו הקוראים להרגיש את מה שקורא בשבעה יש על כך סרט שלם ״ השבעה״
    דוד

    השבמחק
  3. לטעמי זוהי שירה במיטבה עפרה,
    העידית.
    תודה לך

    ורדה פלץ

    השבמחק
  4. יש בשיר חיבור נפלא בין זיכרונות הילדות למצב ההווה של ה''שבעה''. תיאור האב העולה השמימה בעגלה הגדולה מקסים.

    השבמחק
  5. תיאור האב העולה השמימה בשביל החלב כמו אליהו הוא נותק מהארצי ועלה למימד הרוחני ואתם נותרתם עם הצער והזכרונות המלווים בכאב פיזי ונפשי עד עלות השחר וחוזר...

    השבמחק
  6. מאוד מתחברת למשפט: הגוף נטף זכרונות. כל הזמן מרגישה שהאובדן הופך להיות חלק ממשי מהגוף שלנו וזה לא קל. היופי בשיר הוא עבורי הוא במוקפדות שלו. כל תו במקומו הנכון.

    השבמחק
  7. שמוש במוטיבים כמו: "שביל החלב","העגלה הגדולה"-המופיעים בשיר אחר המתאר את מות אמו-והופיע ב"שבו"18-כמדומני.

    השבמחק
  8. שיר ממש מקסים, מאוד יפה ואמיתי. נוגע ללב.

    חגית מ.

    השבמחק