ורדה פלץ


מחווה למשוררת זלדה - "פנאי"
*
עֵת הָיִיתִי יַלְדַּת
ג' – ד'
רָאִיתִי אוֹתָן יְשׁוּבוֹת בַּגִּנָּה
חָצֵר לֹא הַרְחֵק מִן הַדֶּרֶךְ
שֵׂיעָרָן
מְצוֹעָף עֲרָפֶל כָּחוֹל
אֲפַרְפַּר
לוֹגְמוֹת תֵּה בִּזְמַן
אֵין-סוֹף
הֵן צָחֲקוּ אֵלַי
וַאֲנִי
כָּל כָּךְ רָצִיתִי גַּם-כֵּן
בִּזְמַן שֶׁל יָם
כָּחוֹל מַאֲפִיר

6 תגובות:

  1. ביטויי עז לרצון הכותבת להשתלב
    אין הבעת התנקרות הן מייעוץ אליה
    למרות זאת יודעת הכותבת שאין לה אפשרות ויכולת להשתלב והיא נשארת עם כמיהתה לכך

    ברבי דוד

    השבמחק
  2. התכוונתי מחייכות אליה

    השבמחק
  3. ורדה, השיר הזה מחמם לב, הגעגוע ל''..זְמַן שֶׁל יָם'' , הצבעים הנעימים, הנשים המבוגרות שנראו לנו כל כך מגוננות, מיושבות ו''נכונות''. וכמובן עולה כל הפנאי שכתבה עליו המשוררת זלדה.

    השבמחק
  4. ורדה
    יופי של שיר.
    את מפליאה לתאר בצורה ציורית את החופש הזה-הפנאי הזה של הגיל השלישי שאנו לפעמים כמהים אליו ורוצים להעלם בתוכו ולברוח מהמרוץ היומיומי לחיוך הרגוע והמקבל של הנשים האלה.השורות המרווחות והמקצב האיטי מכניסות היטב לאוירה הנינוחה הזאת.הכל נראה לי כמו ציור כחול כסוף אפרפר ממגנט.
    אוה

    השבמחק
  5. תודה לכולם,
    אוה דויד ויונה
    מאד ריגשתם אותי
    אבל באמת.

    ורדה

    השבמחק
  6. התייחסות מעניינת לזמן. זיכרון שמצוי בעבר מדבר אלייך בזמן אינסוף. מסקרן אותי יותר לחוש מה הן היו בשבילך המחייכות המאפירות הללו.

    השבמחק