פעימה / רותם בכר


וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר
בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר
הֶעָדִין
בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר
הַנֶּחְבָּא
וּבְפִינוּ טָעַמְנוּ
פִּסּוֹת רַכּוֹת
שֶל אוֹר

5 תגובות:

  1. יפה רוטם
    יפה שירך הקצר והאישי
    את מבטאת יפה את ערגתך
    לזיכרון משותף בו חוית חוייה טובה


    וּבְפִינוּ טָעַמְנוּ
    פִּסּוֹת רַכּוֹת
    שֶל אוֹר

    ומאד היית רוצה לחוות שוב
    יפה

    ברבי דוד

    השבמחק
  2. יפה. בדרך מתומצתת את מתארת חוויה בתוך החדר הפנימי הזה, במציאות או בתוך הנפש.

    השבמחק
  3. ואני אומרת נפלא, שיר נפלא - להיות באותו החדר - כמה פשוט וכמה שכבות ארכיאולוגיות על המשפט הפשוט הזה.
    הטעימות של הפיסות זרק אותי משום מה לטקס אכילת הלחם של הנוצרים, מבחינת בכי מקודש שאפשר.

    השבמחק
  4. אכן במציאות יש מהחמקמק

    השבמחק