שִׁבְעָה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁקַּמְנוּ מֵאַבָּא
הִתְחַלְנוּ לָדוּן מַה יַעֲלֶה
בְּגוֹרָל חֲפָצָיו.
אִמִּי אָמְרָה שֶׁרָאוּי לִסְמֹךְ עַל אָחִי הַגָּדוֹל
בְּגוֹרָל חֲפָצָיו.
אִמִּי אָמְרָה שֶׁרָאוּי לִסְמֹךְ עַל אָחִי הַגָּדוֹל
שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתָם
כְּמוֹ נַעֲלַיִם יְקָרוֹת.
תָּמִיד יָדַעְנוּ
שֶׁהוּא בְּדִיוּק בַּמִדּוֹת שֶׁל אַבָּא.
כְּמוֹ נַעֲלַיִם יְקָרוֹת.
תָּמִיד יָדַעְנוּ
שֶׁהוּא בְּדִיוּק בַּמִדּוֹת שֶׁל אַבָּא.
יופי של שיר שרית, מרגש ומלא כנות
השבמחקמשהו.
השבמחקלא יודעת אם היתה כוונה לכך, אבל אלי עבר משב רוח קריר וציני ובאופן מתוחכם, תלת-ממדי ולפחות דו-משמעי. בגלל זה אני נהנית משירה. תודה.
אני מסכים עם התגובה האחרונה לגבי הקרירות והציניות
השבמחקודו משמעיות.
היחס לאח גם אינו כה ברור. יש פה אולי מימד של ניצול
האח, בתמורה ליחס כבוד. לא מדובר פה בירושה פיננסית לאח, אלא ב"סמול טוקנס" סימבוליים. הסגנון מצד האמא לפחות הוא מאפיין תרבותי פשוט, מסורתי.
השיר הזה חם ועדין, אין בו טיפת ציניות.
השבמחקלכאורה זה שיר פשוט אבל הפשטות הזאת מכילה הרבה: תמונת הקימה משבעה של משפחה אחת ספציפית – משפחה חמה, משפחה שמשתפת את כולם בהחלטות, שסומכים בה אחד על השני - ''הִתְחַלְנוּ לָדוּן'' כולם דנים אבל בסוף שומעים בקולה של האם מתוך כבוד והסכמה. היחס לאב המת נאמר בעקיפין ''כְּמוֹ נַעֲלַיִם יְקָרוֹת''. גם הבחירה בנעלים, בביגוד הבסיסי אפילו הפועלי הזה מחמיר לב, כשהנעליים הם דבר יקר שמעבירים מאב לבן.
יש בשיר עצב מאופק ''...מָה יָעַלֶה/בְּגוֹרָל חֲפָצַיו.'' חפצי המת חשובים ויקרים למשפחתו. בעיקר יש בו דיבור על האח הגדול שימלא את החלל שנוצר.
וכמה יפה המשפט האחרון, הרב משמעי ''בַּמִדּוֹת שֶׁל אַבָּא'' מדות במובן של גודל נעל ומידות במובן של מדות טובות.
אני מרגישה בשיר אמונה ותום.
קראתי את השיר בעניין
השבמחקמסכים שאין בו ציניות ויש בו חום. ופשטות
אבל לא הייתי נסחף לומר שהפשטות שלו מכילה הרבה. אומנם כל מה שפירטת נמצא, אבל זה הרבה פשטות, וכידוע שהרבה פשטות אין דינה כדין מורכבות ועומק.
בדיוק כזה הוא המשפט האחרון - ברור לכל דכפין שהוא לא חד משמעי. אבל הוא גם לא "רב משמעי" אלא דו-משמעי. ממש לא צריך להיות עמוק וחכם כדי להבין את שתי המשמעויות.
אז בסופו של דבר זהו שיר הכתוב נכון: מדויק, תמציתי, שפה ברורה, מודרנית, אחידה. שיר אופייני למי שהפנים קודים של סדנאות שירה.
ובינינו הרי סדנאות לא מיועדות לבעלי כישרון אמיתי המתחבר לדחף יצירה ממשי. מי שיש לו אתה אלה לא זקוק לסדנה. הוא "מִסְתָדֵּן" לבד.
תלמיד סדנה יקר. קרא את השורות הבאות וחווה דעתך. "שבעה ימים אחרי שקמנו מאבא התחלנו לדון מה יעלה בגורל חפציו. אמי אמרה שראוי לסמוך על אחי הגדול שישמור אותם כמו נעלים יקרות. תמיד ידענו שהוא בדיוק במידות של אבא".
השבמחקכעת, ללא ניקוד, ובשורות ארוכות, האם לדעתך זהו עדיין שיר.
בחן האם יש בו שימוש באיזה שהוא אמצעי אמנותי מתחום השירה, מטפורות, דימויים, וכו'.
האם השפה מיוחדת, או מעניינת, האם דרך הביטוי מקורית? האם יש פה לפחות משהו שלא כל אחד אומר בסיטואציה דומה? משהו מעורר מחשבה? עומק? מורכבות?
ונסה לא להיות מושפע מדעותיהם של אחרים. כמו מאימרתו הידועה של דוד אבידן, מהו שיר.
וכעת חזור להערות. ראה למשל את הערתה של יונה מוסט - האם הארותיה (גם אם הן נכונות) עושות את הטקסט הזה לשיר.
חניך יקר - מה מבדיל טקסט זה מפרוזה? ואולי באמת זו פסקה מפרוזה? אולי משפט מתוך מכתב? או מיומן אישי?
ומה
תודה לכולם על התגובות. ועל אחת אני פחות מודה.
השבמחקאם השיר איננו שירי מספיק - זה היה נתון לשיקולי העורכים.
מכל מקום כבר אינני כותבת, אז אין טעם לטרוח בתגובות נוספות.