בְּבֵית הוֹרַי שֶׁהָיָה לְבֵית אִמִּי
עֲזוּבָה
הַסְּכָכָה
קוֹרוֹתֶיהָ
מִתְפּוֹרְרוֹת
לְכָל הָרוּחוֹת
מַרְצָפוֹת הָאֶבֶן
מַשְׁחִירוֹת
טַחַב
רַק הָרַקָּפוֹת
זוֹקְפוֹת הָדָר וָרֹד
בְּקַעֲרַת סִיבֵי הַזְּכוּכִית
שֶׁנּוֹצְקָה בְּיָדֶיךָ, אַבָּא,
מוֹנוֹת אֶת
הַחֹרֶף הַשְּׁנֵים-עָשָׂר מֵאָז חָדַלְתָּ
לְהַשְׁקוֹתֵנו.
כל כך עצוב.....כמה בולטות הרקפות על הרקע הקודר הזה... כאילו שהן באות להראות קצת תקווה, אבל בעצם - גם הן מתאבלות. שיר נפלא...
השבמחק