(בעקבות ''תקרית'' מאת ויסלבה שימבורסקה)
אֵינֶנִּי מַחֲזִיקָה אֶת זֶה נֶגְדּוֹ
שֶׁכָּפָה עַל לְבִיאָה חוּמָה
לִטְרֹף
אַנְטִילוֹפָּה לְבָנָה.
שֶׁכָּפָה עַל אַנְטִילוֹפָּה
לְהִטָּרֵף
בְּיַד לְבִיאָה.
בִּזְכוּתוֹ
הָאַנְטִילוֹפָּה לְפָחוֹת יוֹדַעַת
שֶׁלֹּא וִתְּרָה –
שֶׁנִּסְּתָה לְהִסְתַּתֵּר
שֶׁרָצָה מַהֵר
שֶׁזּוֹ לֹא אַשְׁמָתָהּ.
זֶה פָּשׁוּט
שֶׁאַנְטִילוֹפָּה לְבָנָה
לֹא מַתְאִימָה לְסָּוָנָה.
אכן, גם אנחנו לעתים טרף לנסיבות חיינו, ואין לנו נגד מי להחזיק את זה (להאשים, לבוא בטענות). תודה על חידוד התובנה.
השבמחק"להחזיק את זה נגדו" - אני צריכה לחשוב על מקור הביטוי הזה ותקפותו בעברית...?
וכמה שאני אוהבת את שימבורסקה.
אוקי, מצחיק.
השבמחק