מַחְזוֹרִיּוּת/ ענת חנה לזרע


סְתָו שֶׁעָזַב שָׁב
כּוֹמֵס אֶת הַחַמָּה.
נְתָחִים טוֹבִים שֶׁלִּי
בַּשְׂרָנִיִּים וּסְדּוּרֵי רִקְמָה
בְּחֻלְשָׁה לִינֹק זַהֲרוּרִית
הוֹפְכִים זָהָב.
נִתָּקִים כְּמוֹ הֵפִיחָה הָרוּחַ
בָּם חַיִּים כְּדֵי שֶׁאֶשְׂרֹד אֲנִי
זוּלָתָם אֶת קְשָׁיַי בְּחֹרֶף.
עוֹד אֵצֵא מִגִּדְרִי לִתֵּן בִּי לִבְלוּב
וְלוּ לְמַעַן יָנֵצּוּ
כְּשֶׁאָבִיב שֶׁעָזַב יָשׁוּב

6 תגובות:

  1. איזו שפה...
    תענוג
    בשפתך את חורצת שבילי מים חיים
    במדבריות העברית וצחיחות הדור.
    וגם הטקסט, מבאר לנו התחברות תמה לטבע.
    תבורכי.

    השבמחק
  2. תודה רבה על המילים היפות, אתה משמח אותי מאוד :)

    השבמחק
  3. מקסים! כתוב בצמצום אך בעומק רב. גם הדימויים יפים מאוד ומלמדים שגם לנו בני האדם אותם מחזורים כמו לטבע, עת לפרוח ולהיות מלא חיים ועת להצטמצם ולעבור זמנים קשים. אני אהבתי מאוד

    השבמחק
  4. כן, המחזוריות בטבע וגם בטבע אדם,
    תודה רבה על התגובה, היא מחממת את ליבי :)

    השבמחק
  5. כתוב בשפה יחודית המזוהה עם התחברות לטבע. פשוט מקסים. תקוה סוברה

    השבמחק