הִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי, עֲגֻלָּה וּמְשֻׂרְטֶטֶת, וּמַהֵר מְאוֹד הִיא מְשַׁעֲמֶמֶת אוֹתִי
אָז אֲנִי מְנַפֶּצֶת אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת לֹא שָׁווֹת
וְלֹא יְשָׁרוֹת
שֶׁקְּצָת מְמַלְּאוֹת אֶת הַמִּסָּבִיב, וּכְבָר יוֹתֵר שָׁקֵט לִי
בִּפְנִים.
וְגַם זֶה לֹא מָלֵא לִי מַסְפִּיק, שָׁקֵט, שָׁקֵט מִדַּי עַד
שֶׁזֶּה נִהְיֶה כְּבָר מַפְחִיד
אָז אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל הַשְּׁבָרִים חָזָק, שֶׁיִּהְיֶה רַעַשׁ
שֶׁיִּגְבַּר עַל הַשֶּׁקֶט
וּמַמְשִׁיכָה לִקְפֹּץ וְהָרַעַשׁ מִתְחַזֵּק
עַד שֶׁהַשְּׁבָרִים כְּבָר נַעֲשִׂים לְאַבְקָה וְהִיא נִכְנֶסֶת
לִי לָאַף וְקָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם
וַאֲנִי עוֹצֶרֶת
וְהַלֵּב שֶׁלִּי דּוֹפֵק חָזָק, וְגַם זֶה סוּג שֶׁל רַעַשׁ
אֲבָל לֹא מַסְפִּיק, אָז אֲנִי צוֹעֶקֶת חָזָק
וְהָרֵאוֹת שֶׁלִּי מִתְפּוֹצְצוֹת מִבִּפְנִים
וְזֶה קָשֶׁה, וְכוֹאֵב, וּמְמַלֵּא.
הַלְּוַאי שֶׁזֶּה לֹא הָיָה כָּל כָּךְ נֶהֱדָר.
הַלְּוַאי שֶׁיּוֹם אֶחָד אֲנִי אֶעֱמֹד לְיַד הַקֻּמְקוּם, וַאֲחַכֶּה שֶׁהוּא יִרְתַּח עַד הַסּוֹף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה