*/ ענת דוד


הַמָּוֶת נִמְצָא אֶצְלָהּ
בְּכִיס הַשִּׁירָה, רַע
לֹא יֵצֵא מִזֶּה, רַק טוֹב
שֶׁאֶפְשָׁר לְמַשֵּׁשׁ מִדֵּי פַּעַם
וְלָדַעַת שֶׁהַסּוֹף מוּנָח הֵיטֵב
בְּמַעֲמַקֵּי הַבֶּגֶד, שֶׁנִתְפַּר
בִּמְיוּחָד בִּשְׁבִילָהּ, שֶׁתֵּדַע
גַּם חַיִּים.

3 תגובות:

  1. כתיבה מאד מעניינת
    בהמשך של מראית העין של מאיה
    ענת כותבת על מראית העין של הכתיבה
    ובינתיים לחוות את החיים האמיתיים
    אפשר לכתוב על המוות
    ובתנאי שחיים את החיים במלואם

    השבמחק
  2. שיר מרגש. המוות כמו מטבעות שממששים ויודעים שהם שם ובטוח ישתמשו בהם. והתזכורת שלהם מאפשרת חיים.

    השבמחק
  3. אכן רע לא יכול לצאת מזה. אם היינו יכולים לדעת שהמוות נמצא בשליטה שלנו. יופי של שיר, ראיה אחרת של מה שמפחדים לגעת בו.

    השבמחק