אַלְפֵי שְׁנוֹת אֶבוֹלוּצְיָה
מֵאָז הִתְפַּצַּלְתָּ מִמֶּנִי
הַיּוֹם, בָּרְחוֹב לְיַד בֵּיתִי
כַּנִרְאֶה אַתָּה בַּמְּכוֹנִית
גּוֹרִילָה מִתְקוֹמֶמֶת בִּי
נְחִירֶיהָ מֻרְחָבִים, נִיבֶיהָ חֲשׂוּפִים
אֶגְרוֹפֶיהָ מַכִּים , חָזָהּ
מְהַדְהֵד
לְהָגֵן עַל גְּבוּלוֹת, עַל גּוּרִים שֶׁטֶּרֶם נוֹלְדוּ
מַה נוֹתַר לִי מֵאַלְפֵי שְׁנוֹת אֶבוֹלוּצְיָה
עֵינֵי קוֹף מַעְבָּדָה גְּדוֹלוֹת וְלַחוֹת
שלום סיון, אני זוכרת את השיר המרגיש-חזק הזה מן המפגשים סביב השולחן הגדול... הוא עדיין מאוד מאוד נוגע. יישר כוח.
השבמחק