אֲחֵרִים
אוֹמְרִים זוֹ בִּכְלָל לֹא בְּעָיָה וּלְמַעַן הָאֱמֶת אֲנִי מַסְכִּימָה
לָמָה
שֶׁלֹּא תִּשְׁלְחִי אֶת הַיָּד הַשְּׁמַנְּמָנָה שֶׁלָּךְ,
שֶׁלָּךְ!
שֶׁהֲרֵי
מֵתָה לְהַזִּיעַ בְּחֻמָּה שֶׁל יָד אַחֶרֶת
פָּשׁוּט
שִׁלְחִי אוֹתָהּ לְעֶבְרוֹ שֶׁל הָאַחֵר הַבָּא שֶׁאַתְּ רוֹאָה.
יָד
נְבוֹכָה שֶׁלִּי, מְלֵאַת הַנְּמָשִׁים -
עֲשִׂי
בִּי מַה שֶּׁלֹּא הִצְלַחְתִּי אֲנִי
קְחִי
פִּקּוּד וְרוֹמְמִי עַצְמֵךְ
אֵינֵךְ
כְּבֵדָה כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה
פָּתַחְתְּ
כְּבָר בַּקְבּוּקִים וְהֵרַמְתְּ מַצִּית וְהִדְלַקְתְּ סִיגַרְיָה בְּחַיַיִּךְ
וְכָל זֶה
לֹא עָזַר לִי אֶלָּא מַה שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ עַכְשָׁיו
שֶׁאֶתְחַנֵּן:
עֲשִׂי בִּי אֶת הַהַתְחָלָה
רוֹמְמִי
עַצְמֵךְ חֲזָקָה וּזְקוּפָה בְּלִי לְהַסֵּס
הַיְשֵׁר
אֶל תּוֹךְ הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת מוּלִי וּמְחַכָּה.