מחשבות נפלאות/ אווה מורסיאנו

שֶׁהָאֹבֶךְ יִשָּׁבֵר

וְהַיָּם לֹא יִסּוֹג לְאָחוֹר

שֶׁאֶרְאֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּת הַצְּדָפִים

וְהָאַצּוֹת הַמְּלֻפָּפוֹת בְּיָרֹק שָׁחֹר

וְזָהָב צָהֹב יִשְׁטֹף אֶת הַמַּיִם

יִתְקַפֵּל בְּתוֹכוֹ

וְיִזְרַח מֵחָדָשׁ

בְּחַדְרֵי הַלֵּב הַדּוֹפֵק מַהֵר מִדַּי

בָּעֲצָמוֹת הַמְּחֻזָּקוֹת כָּל יוֹם בִּכְמוּסוֹת סִידָן

וּבֵין לִפּוּפֵי הַמּוֹחַ הַמְּבַקֵּשׁ לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת שְׁמוֹת הַסְּפָרִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת

וִיטַאטֵא בְּשַׂעֲרוֹת רַכּוֹת שְׁאֵרִיּוֹת קִנְאָה בְּנָשִׁים צְעִירוֹת עִם עָתִיד פָּתוּחַ

חוּטִינִי וְחֻצְפָּה חִנָּנִית

וְתָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְלוֹא עֻזָּהּ

וְתִפְרֹשׂ אוֹתִי עַל הַחוֹל

כְּמוֹ עוּגִיַּת חֶמְאָה

פְּרִיכָה 

וְיָבוֹאוּ הַגַּלִּים וְיִנְגְּסוּ בִּי

בְּתַאַוְתָנוּת

וְאָקוּם עַל רַגְלַי

אֲפִלּוּ לְשָׁעָה אַחַת

 שְׁלֵמָה

 

חטאת/ עופר בור

הוֹלַנְדִּי אֶחָד, זֶה שֶׁבִּי,

הִמְרִיא  לְיָמִים אֲחֵרִים, רְחוֹקִים

לְגַלּוֹת גַּלִּים, שְׁקִיעוֹת מוּזָרוֹת,

רוּחוֹת רְפָאִים עַל הַמַּיִם.

 

אֶת  כֵּף הַתִּקְוָה הוּא יַקִּיף שׁוּב וָשׁוּב

שְׁבוּי אֱמוּנָה,  אֲסִיר תּוֹחֶלֶת 

לְהוֹכִיחַ קֳבַל עַמִּים וְעֵדֹת:

הִנֵּה אֲנַעֵר חַטָּאת מֵרִבְצוֹ,

תְּשׁוּקָתִי תִּמְצָא מְשִׁילוּת.

 

עַד אָז אַמְשִׁיךְ לְעוֹפֵף

צִפּוֹר בּוֹדְדָה, נוֹדְדָה

פסטורלית/ נורית פרי

תְּנוּ לִי כְּפָר אַנְגְּלִי

עִם עֵשֶׂב יְרַקְרַק בְּמִרְבְּצֵי הַסּוּסִים                         

וְצֶמַח יְרַקְרַק הַמְּטַפֵּס עַל קִירוֹת הַבָּתִּים                 

וְנַחַל יְרַקְרַק מִתְפַּתֵּל בֵּין אַרְמוֹנוֹת                          

שֶׁהַפְּאֵר נוֹתַר סָפוּג בֵּין אַבְנֵיהֶם

הַגֶּשֶׁם לֹא יִהְיֶה גֶּשֶׁם אֶלָּא זַרְזִיף

וּמַרְאֶה עוֹצֵר נְשִׁימָה יִהְיֶה  פָּשׁוּט nice

וְיַשְׁאִיר מָקוֹם לְחַמְצָן

תְּנוּ לִי כְּפָר אַנְגְּלִי

בּוֹ אַרְתּוּר  אַיבֶנְהוּ וְרוֹבִּין

צִחְצְחוּ חֲרָבוֹת וְהִקִּיזוּ דָּם

בְּאִפּוּק מְנֻמָּס

מַסְמִיקִים אֶת לֶחְיֵי הַגְּבִירוֹת

הָעֲרָפֶל הַסָּמִיךְ יִתְפַּזֵּר לְאִטּוֹ

מוֹתִיר שְׁהוּת לְהִתְרַגֵּל

לַנּוֹף הַפָּתוּחַ

תְּנוּ לִי כְּפָר אַנְגְּלִי בּוֹ צָעִיף

הוּא הֲגַנָּה מַסְפֶּקֶת מִקּוֹר

אוֹ בְּדִידוּת

וְכוֹס תֶּה בְּחָלָב תָּמִיד

מֵיטִיבָה מְצִיאוּת

* / חגית קופפר צ'רקה

 אֲנִי אוֹחֶזֶת קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל נְחַשׁ זִכְרוֹנוֹת יָרֹק מִתְפַּתֵּל

זוֹ קְלִפַּת תַּפּוּחַ גְּרַנְד-סְמִית

מְרַקֵּד בְּקִרְקַס יָדָהּ  שֶׁל סָבְתָא

מְיֹעָד לְהִנָּגֵס בְּשִׁנֵּי חֲלָבִי

סָבְתָא חוֹבֶקֶת אוֹתִי בַּיָּד שֶׁל הַתַּפּוּחַ

(הִיא עַל הַ'פוֹטֵל' שֶׁלָּהּ, אֲנִי בַּעֲמִידָה רְכוּנָה)

בַּיָּד שֶׁל הַסַּכִּין מְגַלֶּפֶת שַׁלְשֶׁלֶת סִפּוּרִים רְחוֹקָה.

אָבְדָנֶיהָ מַלְעִיטִים אֶת אָבְדָנִי

וַאֲנִי נוֹגֶסֶת לוֹעֶסֶת בּוֹלַעַת

פּוֹעֶרֶת זוּג יַלְדִּיּוֹת

שֶׁל טֶרֶם הַכָּרָה בַּצֹּרֶךְ

לְהִתְפַּלֵּל עַל הַזִּכָּרוֹן

 

גַּעְגּוּעִים דּוֹהֲרִים כְּמוֹ מוֹשְׁכוֹת לְלֹא סוּס

מַתְרִיסִים עַל הָאַיִן

אִבּוּד שׁוֹבָב מְכַרְסֵם וּמַפִּיל

פֵּרוּרִים שֶׁל עָבָר

בִּשְׁעוֹן חוֹל זָחוּחַ

 

אוֹחֶזֶת בַּחֲלוֹם הַפָּתוּחַ

ניר לבן / דויד מור

נְקֻדּוֹת הַחֵן  שֶׁל  נְעוּרַי דּוֹהוֹת לְאִטָּן,

הֵן מִתְקַּלְפוֹת

כְּכָל שֶׁהַגּוּף מַמְשִׁיךְ לָרוּץ 

לָכֵן אֲנִי עוֹצֵר אוֹתוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת

וּמְגַבֵּס אֶת עַצְמִי בִּטְיוּטוֹת הַשִּׁירָה

הַדָּם הַכָּחֹל שֶׁבְּרֵפִיל הָעֵט מְחַדֵּשׁ

אֶת שֶׁפֶךְ רוּחִי

עוֹרֵק הַחַיִּים מְבַעְבֵּעַ מִתּוֹכוֹ

מִמֶּנּוּ אֲנִי מִסְתַּעֵף לְכַמָּה שָׂפוֹת

וּמִתְנַקֵּז לִנְקֻדָּה אַחַת

בַּעֲלַת רֵזוֹלוּצְיוֹת  גְּבוֹהוֹת

שָׁם אֲנִי בּוֹהֵק מֵאִי שְׁפִיּוּת

וְנֶחְלָץ מִגּוּף הַבָּשָׂר כְּמוֹ פְּקַק שַׁעַם

מִכֹּחַ הַהַתְמָדָה אֲנִי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יֶלֶד

וּמַבְהִיק כִּנְיָר לָבָן

 

סוף היום / אריק לוי

עוֹד יוֹם בְּחַיֶּיךָ חָלַף

עוֹד שְׁקִיעָה שֶׁנֶּעֶלְמָה בִּלְעָדֶיךָ,

הַגַּלִּים צִפּוּ לְךָ, הִתְפַּשְּׁטוּ עַד הַחוֹף

אַךְ כְּשֶׁלֹּא הִגַּעְתָּ - הֵם כְּבָר הָיוּ צְרִיכִים לַחֲזֹר

 

אֲוִיר בֵּין עַרְבַּיִם, צִיּוּץ בַּעַל כָּנָף

יְלָדִים חַסְרֵי דְּאָגוֹת עִם כַּדּוּר

קְצָת חִיּוּךְ שֶׁל נוֹסְטַלְגִּיָּה

יֵשׁ זְמַן לְעוֹד מִשְׂחָק אֶחָד

הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה לִפְנֵי שֶׁאִמָּא תִּקְרָא

מָתַי הִפְסַקְתָּ לִהְיוֹת יֶלֶד? 

עם שלושה או ארבעה בחדר / נורית פרי

בהשראת יהודה עמיחי

אַתָּה מְשׁוֹטֵט עִם שְׁלֹשָׁה

 אוֹ אַרְבָּעָה בַּחֶדֶר

הָלוֹךְ וָשוֹב וְחוֹזֵר

נִזְהָר בֵּין הַקּוֹצִים

סוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹן מֵסִיט אֶת הַוִּלּוֹן

כּוֹשֵל לְתוֹךְ כֻּרְסָה

מַחְשְׁבוֹתֶיךָ מַכְהוֹת אֶת שְׂעָרְךָ הַלָּבָן

עוֹטְפוֹת אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהִתְיַּשְׁבוּ עַל לִבְּךָ.

אַתָּה עוֹקֵר מִתּוֹךְ אָזְנֶיךָ אֶת מַכְשִׁיר הַשְּׁמִיעָה

שׁוּם דָּבָר שֶׁהֵם יָּגִידוּ לֹא יְשַׁנֶּה

עַכְשָׁו

 

למירי בן שמחון / אוה מורסיאנו

 אֲחוֹתִי,

יֵשׁ רְגָעִים בְּחַיַּי הָרְגִילִים מִדַּי

מוּל שִׁמְמוֹן הַנּוֹרְמָלִיּוּת

אֲנִי מוֹצֵאת לִי מָקוֹם בְּשׁוּלֵי

שִׂמְלָתֵךְ הַמְּרַשְׁרֶשֶׁת מְשֻׁגַּעַת צְבָעִים

מַחְרוֹזוֹת אַבְנֵי קְרִיסְטָל תְּלוּיוֹת עַל צַוָּארֵךְ

וַעֲגִילֵי אַרְגָּמָן כְּבֵדִים מַדְגִּישִׁים קַו עִפָּרוֹן שָׁחֹר מִתַּחַת לָעֵינַיִם.

אֲנִי מִתְנַדְנֶדֶת עַל חוּט פָּרוּם בַּמַּכְפֶּלֶת הַיְּשָׁרָה כְּפֶלֶס

שֶׁתָּפְרָה לָךְ אִמָּא

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ

קְצָת מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ.

 

הלבן הזה / יונה מוסט

 

''הַלָּבָן הַזֶּה יוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי''

יונה וולך מתוך '' כְּלָבָן''

 

הַלַּח הַזֶּה, הַמְּלֻכְלָךְ

הַבֹּהַק הַמְּסַנְוֵר בַּתְּרִיס וּבָחַשׁ

הַמְּכוֹנִיּוֹת הַזּוֹחֲלוֹת בַּצֹּמֶת

מִתַּחַת לַמִּטְבָּח, לָעוֹר, אָבָק                        

עַל מַדָּפִים וּמַחְזִיקֵי מַדָּפִים וְצִדֵּי הָרֹק

וְהֶעָלִים לְשֶׁעָבַר יְרַקְרַקִּים (מָה שֶׁעָבַר)

נִגְרָפִים מַרְקִיבִים עַל רִצְפַּת הַסָּלוֹן

וְהַמַּטְאֲטֵא הֶעָקוּם

וַאֲנִי הַפָּגוּם מִלְּכַתְּחִלָּה

אֵין מָה שֶׁ

יָזִיז אֶת הָאֲוִיר

אֵין מָה

 

 

 

גַּעְגּוּעַ / עדנה חלד

וּמָה אֶזְכֹּר מֵאָבִי, שֶׁחַי חַיִּים גְּדוּשֵׁי הַרְפַּתְקָאוֹת,

אֶת דְּמוּתוֹ כַּבָּחוּר עַז-הַמֵּצַח בִּצִלּומִים מַצְהִיבִים,

אֶת רֵיחַ הָאַפְטֶרְשֵׁיְב שֶׁלּוֹ שֶׁלִּוָּה אֶת יַלְדוּתִי?

אֶת קוֹלוֹ הָרוֹעֵם קוֹרֵא לִי הַבַּיְתָה מֵהָרְחוֹב

וַהֲלֹא אִם יָבוֹא אֵלַי עַכְשָׁו בַּחֲלוֹם

יָבוֹא כְּזָקֵן רַךְ מַבָּט, רַגְשָׁנִי

וּכְלָל הִתְחַבְּטוּיוֹתָיו וּכְאֵבָיו בָּעוֹלָם

יִתְנַקְּזוּ לִתְמוּנוֹת מְחַמְּמוֹת לֵב שֶׁל סוֹף יָמָיו,

וְלִתְשׁוּבָתוֹ הַשּׁוֹבָבִית, הַיַּלְדִּית

כְּשֶׁהָיָה מִתְלוֹצֵץ עִם רוֹפְאָיו:

מָה יֵשׁ לִי? פָּשׁוּט מְאוֹד. 

יוֹתֵר מִדַּי אֲפִיקוֹמָנִים

 

הודיה / גל פלדמן

הָאִישׁ לְיַד הַטֶּנְדֵּר

בַּחֲנָיָה הַצִּבּוּרִית

קָם נוֹפֵל קָם נוֹפֵל.

מַנִּיחַ מִצְחוֹ עַל מִזְרָן

דַּק

וּבְחֻלְצַת מִשְׁבְּצוֹת כְּחֻלָּה

קָם נוֹפֵל קָם נוֹפֵל.

 

וַאֲנִי, מֵהַמִּרְפֶּסֶת הַנִּשֵּׂאת

הַמְּהַדְהֶדֶת

שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ

וְעוֹר מִצְחִי

דַּק

כָּל כָּךְ.

 

אבא / מירי פארי

מִסְתּוֹבְבִים אֶחָד סְבִיב הַשֵּׁנִי

וְלֹא נוֹגְעִים

אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

מְנַסֶּה לִפְתֹחַ דֶּלֶת,

בְּסֵדֶר,

אַתָּה סוֹגֵר לֹא בִּטְרִיקָה אַךְ בִּנְחִישׁוּת

אִלּוּ רַק נָגַעְתִּי בְּךָ

בְּנַפְשְׁךָ.

 

אֲבָל

לוּ פָּתַחְתָּ

הַאִם הָיִיתִי נוֹגַעַת

אוֹ נִבְהֶלֶת

 

 

מתוך גינת בר

מאיר שלו כתב פרוזה. בקריאה נוספת זו שירה

 

יום יבוא ואפסיק. אדם צריך לדעת את מגבלותיו ולהכיר בירידה של יכולתו עם הזמן, כך אפסיק יום אחד לכתוב ספרים וללכוד צפעים

 

 כל המובאות מספרי מאיר שלו בהוצאת עם עובד

 

מתוך "כימים אחדים"

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. 

 

תאכל זיידה, תאכל, אתה לא צריך להפסיק לאכול בשביל להקשיב, זה מה שטוב בארוחה, שאתה יכול לאכול וגם להקשיב.

זה לא העבודה הקשה שהפריעה לי, וגם לחכות לא הפריע לי אני, ברוך השם, עבדתי מגיל קטן מאוד וסבלנות יש לי מספיק לעשרה אנשים, לעבוד בשביל האהבה כל היעקובים יודעים, שנים זה כמו כימים אחדים בעינינו, ומי שחיכה לאהבה כמו שאני חיכיתי, יש לו מספיק סבלנות גם בשביל סוסים ואווזים ועצים וגשם ובעיקר בשביל הזמן.

כי סבלנות לזמן זה מה שחשוב, לא סבלנות אחד לשני ולא לאהבה, ולא לעבודה ולא לכלום דבר אחר, רק הסבלנות לזמן

 

כל המובאות מספרי מאיר שלו בהוצאת עם עובד

מתוך "שתיים דובים"

האמת והבדיה אינן עומדות זו מול זו . שכנות טובות הן, המתעניינות זו בשלומה זו ומשאילות זו לזו דברים נחוצים

     

אני אוהבת ראשים אחרים. גם לי יש ראש אחר, לאיתן הראשון [בעלה] היה ראש אחר, לסבא שלי, לטוב ולרע, במיוחד לרע, היה ראש אחר. לדוביק ולדליה, לעומת זאת, אין ראש אחר. לרוב בני האדם אין ראש אחר. יש לכולם אותו ראש והם גם משאילים אותו זה לזה בשעת הצורך.

כל המובאות מספרי מאיר שלו בהוצאת עם עובד

בית שני/ גילת קול

פֵּרוֹת דְּשֵׁנִים כִּסּוּ אֶת אַדְמַת עֵדֶן,

הַמָּקוֹר הַמְּעֻקָּל הֻתְאַם לִזְלִילָתָם.

דָּבָר לֹא רָדַף, לֹא טָרַף, לֹא הָיָה

עוֹד צֹרֶךְ בִּכְנָפַיִם אוֹ בְּפַחַד.

עֲבוּר בְּנֵי הַמַּזָּל אֵבוֹלוּצְיָה הִיא

רַק זְמַן שֶׁמְּרַפֵּא.

 

לְרִאשׁוֹנֵי הַכְּלָבִים שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם 

הַהוֹלַנְדִּים לְאִי מָאוּרִיצְיוּס הַדּוֹדוֹ

הִסְבִּירוּ פָּנִים. הַמָּוֶת הָיָה קָצָר

וְאַלִּים. הַאִם בִּכּוּ גּוֹרָלָם הָאַחֲרוֹנִים?

נִלְחֲמוּ עַל הַחַיִּים? עַל הַבַּיִת? מָחוּ?

הַאִם נוֹפְפוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַמְּנֻוָּנוֹת,

מְנַסִּים לָעוּף לְחוֹף מִבְטָחִים?

 

עַכְשָׁו מַדְּעָנִים מִתְכַּוְּנִים לְשַׁכְפֵּל

דּוֹדוֹ מִדִּי־אֵן־אֵי שֶׁהוּפַק בְּקֹשִׁי,

כִּי רְקָמוֹת רַכּוֹת לֹא שׂוֹרְדוֹת.

כָּךְ אוֹמֵר גּוּגֶל, וּמַצִּיעַ לִי לְמַפּוֹת

אֶת הַגֵּנוֹם בִּמְחִיר שֶׁלֹּא יַחֲזֹר.

אני חלק מלהקה / סיגל כהן-ברקן

צועקת שירי מחאה

בפה נוטף פחד

כותבת מילים כואבות

על שלט מורם

מניפה דגלים

בלילה נושכת שפתיים

מלטפת סכין

מתחת לכרית.

כבוד הרב ראפ/ סיגל בן עמרם

שָׁלוֹם לָךְ גְּבִרְתִּי, אֲנִי כְּבוֹד הָרַב

אַתְּ יְכוֹלָה לִקְרֹא לִי רַבִּי וּלְלַטֵּף לִי אֶת הַגַּב.

שְׁבִי עַל הַכֻּרְסָה, יִהְיֶה לָךְ נֹחַ וְטוֹב

דַּבְּרִי. מָה לַעֲזֹר לָךְ? אֲבָל שְׁבִי יוֹתֵר קָרוֹב.

כֵּן, אֲנִי מַקְשִׁיב, אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת עֵצָה

אֲנִי מֻמְחֶה לַהֲלָכָה וְאַתְּ נִרְאֵית פְּצָצָה.

מַכִּיר אֶת כָּל אִמְרוֹת חָזָ"ל, גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

אַל תִּדְאֲגִי, לֹא אֲסַפֵּר מָה פֹּה קָרָה.

 

גַּם אַתְּ תִּשְׁתְּקִי וְלֹא תֹּאמְרִי מִלָּה, בָּרוּר?!

אַף אֶחָד לֹא יַאֲמִין לָךְ. יְרַכְלוּ. מָה הַסִּפּוּר?

מָה קָשֶׁה לָךְ? מָה מֵצִיק? יֵשׁ לִי אֹזֶן קַשּׁוּבָה

אֲנִי גַּבְרִי. אֲנִי חָכָם. מַמָּשׁ עוֹשָׂה לָךְ טוֹבָה.

תָּבִינִי שֶׁלְּכָל כְּאֵב תְּשׁוּבָה אַחַת וִיחִידָה

וְהַתְּשׁוּבָה פֹּה בְּיָדִי, אֲנִי חַרְמָן מִלֵּידָה.

מָה אַתְּ בּוֹכָה? שַׁרְמוּטָה! תֵּלְכִי לַמִּשְׁטָרָה?

אַגִּיד שֶׁאַתְּ הַתְחָלַת אִתִּי. לֹא יִפְתְּחוּ בַּחֲקִירָה.

 

חוֹשְׁבִים אֲנִי דָּתִי וְדָת שָׁוֶה מוּסָר?

זֶה מוּזָר, זֶה נֶהֱדָר, בִּשְׁבִילִי זֶה מִסּוּרְסָר.

 

הָלוֹ, מִשְׁטָרָה, כֵּן, מָה אַתֶּם רוֹצִים?

מָה זֶה? בַּלָּשִׁית? לֹא מְדַבֵּר עִם נָשִׁים!

תָּבִיאוּ לִי חוֹקֵר, גְּבָרִים שֶׁמְּבִינִים עִנְיָן

עִם כִּפָּה עַל הָרֹאשׁ, צִיצִיּוֹת וְזָקָן.

מָה אַתֶּם אוֹמְרִים? שָׁלוֹשׁ נָשִׁים מִתְלוֹנְנוֹת!

נוּ בֶּאֱמֶת, מָה מַקְשִׁיבִים לִבְנוֹת זוֹנוֹת?!

תִּשְׁאֲלוּ תְּ'חֲבֵרִים שֶׁלִּי, אַבְרֵכִים  בַּיְּשִׁיבוֹת

אֵין כָּמוֹנִי גֶּבֶר. עוֹשָׂה הָמוֹן מִצְווֹת.

 

חוֹשְׁבִים אֲנִי דָּתִי וְדָת שָׁוֶה מוּסָר?

זֶה מוּזָר, זֶה נֶהֱדָר, בִּשְׁבִילִי זֶה מִסּוּרְסָר.