פַּעַם צִלְּמוּ לְסֶרֶט טֶבַע אֶנְטוֹמוֹלוֹג שֶׁגִּלָּה חָרַק
לֹא מְתֹעָד. הוּא הֶחֱזִיק
בְּפִינְצֵטָה, הִנִּיחַ בְּצַלַּחַת
פֶּטְרִי, חָקַר תַּחַת
מִיקְרוֹסְקוֹפּ. הוּא כּוֹפֵף אֶחָד
הַמְּחוֹשִׁים, בָּחַן אֶת
הַזִּיפִים הַקָּשִׁים תַּחַת הַכָּנָף
הַמְּנֻוֶּנֶת, בַּחִבּוּר
לַגּוּף. שִׁעֵר לְמָה הֵם נוֹעֲדוּ.
אַתָּה שׁוֹאֵל אִם אֲנִי
מִתְרַגֶּשֶׁת, אִם אֲנִי כְּבָר
מַרְגִּישָׁה, אֲנִי עוֹנָה
שֶׁלֹּא. אַתָּה שָׂם יָד עַל
הַבֶּטֶן וְאוֹמֵר שֶׁדַּוְקָא
יֵשׁ תְּנוּעוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁלּוֹ.
אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד שֶׁאַף פַּעַם אֵין
לִי מֵידָע פְּנִימִי
עַל עַצְמִי, אֵין דִּיאָלוֹג,
שֶׁלִּפְעָמִים הַנְּשָׁמָה הִיא חָרַק
בִּידֵי אֶנְטוֹמוֹלוֹג.
